הנה , היום המיוחל הגיע.

קמתי בבוקר בעשר, מתכרבלת בתוך השמיכה, מנסה להתכסות כמה שיותר, לברוח מהקור.

רגע... אמרתי קור? בחדר שלי?

א-ל-ו-ה-י-ם-! (אני צריכה להספיק עם המנהג המגונה הזה של לדבר לעצמי)

אבא תיקן את המזגן!

הללויה.?

אחרי שהתעוררתי, וקיפצתי לי בסוודר של סבתא לחדריהם של אחרים, והשווצתי לכווולםם על ה80 שקל שהרווחתי אתמול בבייביסיטר ואיך אב המשפחה לחץ לי את היד אחרי שהצלחתי להרדים את הילדה בשקט אחרי שהם שבוע צריכים להצטופף איתם במיטה-אבא לקח אותי לסידורים.

ולא סתם סידורים, אלא סידורים חשאיים להביא לי לא אחר מאשר-פלאפון!

זו לא פעם ראשונה שמביאים לי פלאפון. היה לי אחד, דגם שעבר מן העולם בתחילת שנות ה90. איבדתי אותו, לגמרי בטעות, במסיבת סיום המרגשת שלנו.

ובגלל שאבא (יקיר [פיירשטיין] המדור) עובד בבזק, ועברו השלוש שנים של החוזה-לקחנו פעמינו אל עבר אופיס דיפו[ט], שבקניון המותגים (פיכס... P:) כדי להחליף אותו.

אחרי שמצאנו חנייה ("בקסטרו, ימינה" P:) ונכנסנו לחנות, עברנו בדיקה מקיפה לגבי סיכויי חבלה.

או יותר נכון-השומר חייך ונתן לי להכנס פנימה, בעוד את אבא שלי בדקו והשפילו (That’s Right!) עם המכשיר המצפצף הזה.

"אני לא מבינה! זה שיש לי זוג פטמות בולט יותר משל אנשים אחרים, מקטין את העובדה שלי להיות מחבלת פוטנציאלית?!" מחיתי נגד האפליה הגסה.

"לא" ענה לי אבי מולידי. "זה סתם בגלל שאת שמנה".

אהא. תמיד תהיתי...

"סליחה?" שאלתי את אשת הפלא. "אפשר לראות את ה...סמסונג620?"

"בטח. את חיילת?"

"אהה... לא... לא בדיוק..."

"בת כמה את?"

"אהה... 15." חייכתי קלות.

"הו!"

הו?! איזה מן תשובה מטומטמת זו 'הו!'??

אוח.

בכל מקרה, היא היתה גם קצת עם לקוח אחר, אז סיירתי לי ברחבי הדיפו[ט]. אופיס דיפו[ט]. ואני אומרת לכם, אין משהו שאני יותר אוהבת מציוד משרדי!

כאילו, חוץ משקיעות, וקיטשיות, וספרים, ותנועה ו... בעצם, אני לא אוהבת עד כדי כך ציוד משרדי. זו סתם היתה חוויה חד פעמית.

שלום. קוראים לי עננה. וניצלתי מחברת.

בכל מקרה, היה שם נורא נחמד. באמת :)

סיירתי בין הקלסרים, צפיתי על כמה שדכנים בסתר, ואפילו חקרתי את הרגלי המחק המצוי.

והוא מצוי יותר מידי.

הגעתי למדור (=מדף) של הספרים. מחפשת משהו מעניין לקרוא שהוא לא 'דברים שקוראים בשירותים', פתאום נחו עיניי על שני ספרים בגווני האדום ושחור שנראו לי מוכרים.

ואז...

~פלאשבק~.

יוני. ולא סתם יוני (בלוך?).

השביעי ליוני, 2003.

המשתתפים: אני ואינקה.

המיקום: שנטיפי. ארץ ההוללים ששכחו את המילה 'הלבשה תחתונה'.

הרקע: אני ואינקה הולכות שלושה ימים, מחפשות מתנת יומולדת לחיפושקה, שחגגה ברגעים אלו ממש את יום הולדתה ה15.

אנחנו הולכות מיואשות, חסרות כל שמץ של תקווה או כסף (מה?), מחפשות משהו-אדום שחור. שיהיה, כמו שהיא רצתה.

שניה לפני שאפסה תקוותנו (או הכסף בכיס) קלטה עינה של אינקה משהו מוזר.

"חיפושית?"

"לא... זו אני. אינקה מותק, שתית הרבה יותר מידי משקה פיות..."

אבל באמת, מטר וחצי ממני, עמדה חנות קטנה ונחמדת, שהיו בה חיפושיות.

יותר נכון-אבן עם חוט שהיתה מצויירת עליה חיפושית-אבל זה עדיין זה!

שמה פגשנו את עמית אופיר, גרפיקאי איפשהו ובנאדם שנראה נורא מאושר. הוא זה שמצייר את כל הג'אנק שיש שם-חיפושיות, ציפורים,פינגווינים-הכל שלו. זה מה שהוא עושה כל היום-יושב ומצייר. אפילו לא מתעסק במכירות-יש שם אחת שעושה את זה בשבילו.

הוא הראה לנו איזה ספר שלו- החיפוש שמחפש משמעות. איזה יופי! חיש קל קנינו וכתבנו הקדשה. היה לו גם המשך- המשמעות שחיפשה חיפוש, אבל את זה לא היה לנו כסף להרשות.

ובחזרה לעתיד-

הנה אני, עננה גריי ה-שלישית (יש כמה שלישיות, אבל אני ה-אחת. זאתומרת ה-שלישית. זאתומרת, אוח לא משנה) עומדת מול אותם זוג ספרים מפורסם- החיפושיות והמשמעות ששיחקו מחבואים!

הוריי!

אז קראתי, פיינלי, את המשמעות שחיפשה חיפוש (שאגב-נוגד לגמרי בערכיו את החיפוש שחיפש משמעות) ונהניתי.

תצפתתי על כמה יומנים, בדקתי כמה מערכות סטריאו (ונראה לי הרסתי אחת. אתכם הסליחה), ובסופו של דבר-גם קניתי את אותו פלאפון ארור.

קוראים לו שַרלי. זה קיצור של שַרלילה. אני מקווה שנסתדר טוב. :)

אבל...

אני כבר מתגעגעת לאופיס דיפו[ט]. היה שם כיף :(

ספיקינג על זה-למה כתוב אופיס דיפוט אבל קוראים את זה דיפו?? למה, מי מת?!

מה, זו T שותקת? ולמה היא שותקת?

האם זה בגלל דיכוי חברתי?

האם זה בגלל אפליה נגד אותיות לשוניות?

האם זה בגלל שיש לה ראש גדול ושטוח?!

(הו... T המסכנה...)

בושה, פשוט בושה. אני קוראת לכם לצאת נגד האפלייה הזאת. מעתה, קראו למשרד הידוע לשמצה הזה בשמו האמיתי-

אופיס דיפוט.

אופיס דיפוט.

אופיס דיפוט.

אופיס דיפוט!!!

Say it with me- ט'. ט'. ט'.

מי ייתן, ולא תצטרך הT לשתוק עוד.

אני חושבת שעשיתי קוקו גבוה מידי. זה מותח לי את הגבות (מרכז ההוויה).

היום בערב-מסיבה אצל אוושה. אני לובשת את החצאית החדשה :)

מקווה שיהיה טוב,

עננה.

T. לעולם טוב יותר.