אתמול בלילה התקשר אלי הבחור ששכבתי איתו לפני שלושה חודשים ומאז נעלמו עקבותיו. זה לא ריגש אותי יותר מידי אז- לקח לי בדיוק שבוע למחוק את המספר שלו. מה קורה? מה איתך? בדיוק נזכרתי בך היום. מה את אומרת? נראה לי אני מחר אקפוץ.

נשבעת לכם, העם הגברי לא מפסיק להפתיע אותי. שכבת איתי, מילא. זה היה מביך למדי בלי קשר (חברים שסיפרתי להם היום: מי, זה זה שגמר אחרי 10 שניות?). ולא התקשרת אלי.. יאללה, גם מילא. ביננו, גם אחרי כל המתקות השפתיים שלך, הייתי סקפטית למדי. אבל יש לך את החוצפה להתקשר אליי אחרי שתיקה רועמת ולצפות שאני אפתח לך את הדלת והרגליים, רצוי עם חיוך??

אין לך בושה? או יותר גרוע: אתה חושב שלי אין? דווקא אני תופסת את עצמי כבחורה עם כבוד, וההוכחה היא שאתה הבחור היחיד ששיחק איתי אי פעם, אני אף פעם לא מתקרבת לאנשים כמוך. 

גם אתמול לא התרגשתי.

"נראה לי שלא.."

"לא? מה.. רגע יש לך חבר?"

"כן, האמת שכן.. אבל בלי קשר"

דיברנו בדיוק עוד חצי דקה, לאורך כל השיחה חייכתי וצחקתי (הנקמה הכי טובה, ועשיתי את זה בלי לשים לב. באמת לא היה לי אכפת), אבל אחרי שניתקנו ואני ותום צחקנו על זה בסקייפ (תום: היית אומרת לו- טוב, אבל אין לי הרבה זמן) חשבתי על זה עוד ופשוט הייתי בשוק. הוא באמת חשב שאני אסכים לשכב איתו שוב? ועוד עם הודעה מזלזלת כזאת? ('נזכרתי בך היום'. מה, וזו פעם ראשונה מאז שהלכת באותו בוקר? איזה כיף לי, יאללה בוא)

 

גברים, לפעמים אתם כלכך שפלים שזה פשוט מביך.

 

(טוב, בסדר, לפעמים אתם גם נהדרים ומקסימים, רק אל תצאו עלי..)