יש בחורות שאתה פוגש ברכבת, או בתור לקופת חולים, כאלו שלא פגשת שנים, ופתאום כל הוויית הלא קמתי בבוקר כבר כמה שנים זועקת ממך. וכמה שהן מוקפדות, הן היו כל השנים, למרות שהן טוענות שחם נורא והבוקר לא הגיוני, בכלל לא הספיקו להתאפר ורק זרקו על עצמן משהו, והשיער שלהן יושב במקום הנכון והשמלה מוקפדת ומסודרת, וכל הדברים הקטנים שלא סגרתי הבוקר- מכנס קצר, גופיה לא מחמיאה- בוערים בי נורא, בעור הם כואבים, כאילו לא השתניתי, מה אני בדיוק צריכה להוכיח אחרי 12 שעות צום בדרך לבדיקת דם? אבל היא כלכך מוקפדת ויפה, יופי תנ"כי כזה, שבכלל לא צריך לגעת, אבל היא יודעת איך להדגיש ומה לשים, לבושה בצורה עדינה ומחמיאה. מהבחורות היפות האלו שגם כשהן זורקות על עצמן משהו בבוקר כולו מלא טעם.

זה לא פייר. שאתן זורקות על עצמכן משהו ככה אתן הורסות לבחורות כמוני את הכיף של לא להראות משהו כשיורדים סתם למכולת. כשאני יורדת עם הבוקסר למכולת או עם השיער הפוך לבדיקת דם, אני מרגישה שאני יכולה, ואתן הורסות לנו את ההנאה הקטנה הזאת. טוב?