תום העיר לי שאני לא כותבת כמעט, והסיבה היא שאני לא חושבת כמעט. אני זוכרת כשהגעתי לפה בזתי לזמזום המתמיד הזה על כסף סביבי, ופתאום אני שמה לב שגם התשובות שלי לשאלות של אחרים הצטמצמו למספרים.

ובימים האחרונים יצא לי לקרוא כל מיני דברים ולדבר על כל מיני דברים, ובזמן שדיברתי הרגשתי מלא מגירות נפתחות ונסגרות בתוך הראש מחפשות תשובות מאובקות. רבין, בגידות, הפרעות קשב וריכוז, אני עוד שולפת אבל זה משפטים מוכרים ואני לא זוכרת עד הסוף. ואני חייבת להתעורר ולעבד את מה שהולך פה איתי.

אני כבר חודשיים וחצי לא בארץ. חודש טיילתי ברחביה הגשומים של הממלכה המאוחדת ועוד חודש אני כאן, עובדת. אני עובדת קשה ומרוויחה לא מעט כסף, עוד לא סכומים מטורפים אבל עדיין מכובד. עבודה קשה. פוגשת הרבה אנשים כל יום.

אני מרגישה שאני מתרחקת מהנושא וכותבת את מה שאני תמיד כותבת, אז רגע.

אני לבושה עכשיו יפה. ג'ינס כחול, מגפי עור (מזויף) חומים, חולצה לבנה עם תחרה שגנבתי ממאיה, מהסוג הקצת רחב קצת ארצישראל הישנה. אני אוהבת להתלבש יפה. מעטות הפעמים שאני דופקת הופעה, אבל אני אוהבת שהכל מתאים. זה לא קורה בדרך כלל. קניתי פה גם מעיל ארוך בצבע כחול כהה שמאוד עוזר לי לשבור את השחור שאני לובשת כל יום בעבודה. בינתיים קר כמו בימים הקרים בארץ אז זה בסדר. אני לא אוהבת להתלונן על הקור ושאומרים לי שהחורף עוד לפנינו.

הפרטים הקטנים חשובים: כפפות, טייץ מתחת למכנסיים, צעיר צמר ולא סתם. שבוע שעבר קניתי צעיף ורוד ארוך ארוך מ-H&M, לפחות 2 מטר וקצת, שעוד לא ברור לי עוד איך אני כורכת אותו סביבי אבל מאוד נעים לי להעלם בתוכו. האף קופא. בלילה עוד לא קר לי, אני ישנה עם פוך וחולצה קצרה ובובה של איה שתום קנה לי לפני שהוא נסע. ראיתי אותו וישר אמרתי: איך ידעת. איך באמת הוא יודע כל הזמן.

באחורה של המוח שלי אני יודעת שאני מרוויחה הרבה כסף, אבל אני עדיין חיה כמו עניה. וחשוב שיהיו מטרות, כמו כמה אמכור היום וכמה ארוויח החודש וכמה אוציא על טופ-אפ. אז מה המטרות שלי?

אני מסתכלת על העתיד ומדמיינת אותי ואת תום חיים ביחד: דירה שכורה בהדר, שטויות פוליטיות בסלון, רהיטים שנמצא ברחוב ונביא לבית. חיים בעוני חמוד של זוג סטודנטים. צניעות. כמו שטיילנו באנגליה, יושבים בכיכר באוקספורד ואוכלים אפונה וטונה מקופסת שימורים, או 'התפנקנו' עם kfc.

אני במוזיאון, הוא במה שהוא ימצא. אני מבשלת ממה שיש והוא מדבר על שטויות.

אני עובדת עכשיו כדי לחיות בעתיד בעוני בכבוד. חשוב.

קצת איבדתי את קו המחשבה. אולי מחר-כך.