אני יושבת עכשיו בקומה השישית של איזה בית דירות בפרבר המוזר הזה שאני נמצאת בו עכשיו, ומהחלון הגדול הזה אני כנראה רואה את לונדון. בלילה קשה לדעת אם האורות האלו במרחק הם המרכז או השוליים, אבל בשעה הזאת לאף אחד לא אכפת. אני כותבת עכשיו כי כבר כמה שבועות אני נמצאת באחת הערים הנחלמות בעולם ולרוב אני מרגישה אותו הדבר: קו 13 בדרך לעבודה והביתה. אפילו את אוקספורד אני בקושי מרגישה, יצאתי מהכניסה הקדמית לא מזמן וראיתי את כל מה שקורה ברחוב לפני כריסמס, ובכלל לא שמתי לב. וואלה, לונדון, מגניב.

בכל אופן שלחו אותי לפה לכמה ימים, שכרו לנו דירה מטורפת בעיירת רפאים בנויה להפליא בדרום העיר, ופתאום אני מרגישה קצת חו"ל. בזמן שאני כותבת עכשיו, רוחות שורקות בחלון, מאיימות להעיף את הקוביית פרקט שאני נמצאת בה, ואולי קצת אותי.

(פתאום: זיקוקים. קשה להבדיל בין זה לבין האופק)

קר נורא. אני הולכת לעצבן עכשיו את כל קוראיי בארץ הקודש, אבל קור זה דבר נורא. אנחנו כמו עכברים, רק עוברים ממקום סגור אחד לאחר, פושטים ולובשים שכבות גם כשזה רק לסיגריה (אין דאגה, עוד לא התחלתי לעשן, אבל אני עדיין דורשת לעצמי את הפריבילגיה הזאת של להפסיק הכל הכל כדי לחשוב). מידי פעם הולכים לדירה, מחכים לאוטובוס, מכווצים לתוך עצמנו ומחכים שזה ייגמר. הידיעה שאתה לא יכול לסבול את העולם כמו שהוא, פשוט מדכאת מידי. חיי הלילה בלונדון נגמרים ב1, כי מי יהיה בשעות הקטנות בחוץ? קר! לישון!!

(בריטי אחד אמר לי פעם: למה אתם רבים שמה בישראל? יש לכם שמש! תהנו! על מה אתם רבים??)

לא זכור לי שבארץ היה לי ככה קשה עם החום. כאילו היה נורא, אבל היינו בחוץ. גם בצהריים, גם לכמה שעות. הזענו, התבכיינו, סלדנו מאוטובוס עירוניים, אבל הצלחנו לסבול.

קר נורא. ועכשיו מדובר פה על 5 מעלות. המחשבה שהחורף עוד לפנינו, בכלל בלתי נתנת לדמיון.

רציתי לכתוב עוד מחשבה.

בכמה ימים האחרונים אני נמצאת עם בחורה אחת נורא נורא יפה. היא לא יפה 'הפנים שלה מסודרות כמו שצריך'. היא יפה בקטע לא נורמלי, פנים שלא רואים כל יום. יש בנות יפות שזה פשוט מעצבן (הבנו, את יפה, ביי), יש בנות שהן בסדר ומתחילים איתן ללא הפסקה וזה גם מעצבן (מסקנה: לבחורות קשה לפרגן). אבל היא יפה בקטע שכל דבר שיקרה לך מתוך זה את פשוט תביני. היא פשוט מהממת. אין אפשרות לא לפרגן.

יותר מזה, היא גם מוצלחת נורא. נורא טובה במה שהיא עושה, נורא מתוקתקת. מה אני אגיד, יפה לה.

בכל מקרה, היום ישבתי במקלחת וניסיתי לחשוב מה עושה בחורה לבחורה חזקה. כי בימים האחרונים לא ממש הייתי בחורה חזקה. וחשבתי עליה, עם כל השיער הבלונדיני והכל, על אלבום שהיא העלתה בפייסבוק שהוא שיר הלל לחבר שזרק אותי, על הדיאטה שהיא תמיד עושה. ופתאום קצת התבלבלתי.

נראה לי שיש בנות שהן תמיד בדיאטה. שהן תמיד יבחרו את החלב הכי דל (והכי לא טעים), תמיד יהיו מאכלים שהן יגעלו מהם שהן במקרה הכי משמינים, שארוחה בשבילם זה סלט, לא משנה באיזה רגע ביום, שבריאות לפני הכל. תהרגו אותי, גם אם אני אוכל כל חיי פיצה, זה עדיין יהיה יותר בריא מסוכרזית.

הן תמיד מאופרות. תמיד יש להן חבר. תמיד התחת שלהן גדול מידי. תמיד יש איזה משהו בגוף שצריך לשנות. 

הן לא מקבלות מחמאות, הן לא מאבדות שליטה, הן לא עוצרות להקשיב לאנשים שאין להן כסף/ לא נראים טוב. הכל במידה.

אבל אולי אני מגזימה ומכלילה וסתם מחפשת להרגיש טוב. היה לי יום דפוק. אולי זו התקופה. עכשיו 12 בלילה ואין אף אחד שנוסע ברחובות 6 קומות מתחתיי. רוח חזקה. שפתיים יבשות.

מה אני קופאת פה כשאתה חם בארץ. אני נזכרת לפני 3 חודשים: הוסטל, גשם בחוץ, אתה ישן לידי במיטה שחיברנו, בחיים שתפרנו אחד לשני. הגוף שלך רגוע וחם.

אותה עיר, חיים אחרים. קר לי נורא.