כשאתם מסטולים אין מצב שתקשיבו לי. המשפטים שלי ארוכים מידי בשביל שתעקבו. אני ארוכה מידי בשביל שתעקבו. אני והרגליים הארוכות שלי והמחשבות המורכבות שלי והבכי שמתפרץ באמצע היום לפעמים והציניות הקרה.

אני פה חודשיים. שלושה לא בארץ.

מה זה עוד חודש אחד בבדידות יחסית? חיים שלמים חייתי בין שיחות סתומות, התבאסתי עד עמקי נשמתי אבל נשארתי בחיים. המשכתי הלאה. עברתי דירה.

עוד חודשיים אני כבר בארץ-בארץ. כבר אחרי כל הפרק הזה בחיי של לונדון. ובכלל זה כל מה שמשך אותי ללונדון, בדידות יחסית וקרירה.

אולי עוד כמה ימים ירד שלג. מה מגניב מזה? (קר. קר נורא)

אני לא אגרסיבית. ואני לא רעה. וזה שאני לא הולכת על עקבים או דופקת המבורגרים או יודעת להסמיק את עצמי לא אומר שאני לא בחורה.

ולראשונה אני מדברת לגברים בחיי כרגע: אתם טיפשים ומעצבנים (רובכם). ואני לא מבינה איך אפשר להתחרמן מבחורה שמודה בגלוי שיש לה הפרעות אכילה. אני לא מבינה איך זה סקסי. לא רק הרזון, בכלל, כל מרדף שלכם אחרי נשים נזקקות: נשים עדינות, חלשות, שמתלבשות יפה בשבילכם, שמפלרטטות. אני נזכרת בפרק הזה באיך פגשתי את אמא שרובין מבינה שהיא לא גורמת לגברים מסביבה להרגיש כאילו היא זקוקה להם, ובגלל זה הם לא נשארים איתה ביחסים ארוכים. ושבסוף בארני אומר לה שזה מגניב.

אני חושבת שזה מגניב. אני חושבת שאני יפה ושלא אכפת לי מה יחשבו עלי שאני זוללת (בעיקר שאני לא משמינה, וגם אם הייתי עולה עוד קילו למי אכפת), ושעם כל ההמבורגרים זו התקופה הכי בריאה שלי מבחינת אכילה בחיים. אני חושבת שלא בא לי לעשן כדי להיות שמחה שמבאס לי, וללמוד קולנוע מגניב אותי אבל פחות מגניבה אותי ההנחה שאני יכולה לעשות מה שבא לי ואז למצוא גבר עשיר.

אני מוקפת באנשים עשירים, אני עובדת מולם כל היום, מתעשרת לאיטי בכל פעם שהם מסכימים לבזבז קצת, ותכלס, זה מדליק החיים האלו, אבל לא בא לי להיות עשירה. זה מפתה וזוהר, אבל זה לא עושה לי את זה.

מה שכן מדליק אותי זה לראות 2 סרטים שבחרנו בשבוע מהרשימה ולהזמין את כל מי שנחשב בעינינו לצפייה השנתית של 'ונדטה'. לקרוא באוטובוס זה מדליק. לראות 'גלי'. לדבר על איך עושים משהו בחיים שלנו ליותר טוב, כמו עבודה או אוניברסיטה או בכלל, ואז לבכות מול האנטומיה של גריי. גלויות. דברים צבעוניים. להיות לפעמים בטרנינג. להתרגש מרדיוהד או מדויד גרוסמן. סתם. לא יודעת. דברים אמיתיים. בעיקר להיות אמיתי שצריך. לאכול. לאכול זה תמיד טוב.

לא שאני מקנאה. כן, חסר לי קצת להיות מחוזרת (לא נפוץ בבחורים מתחת לגיל 60) ואני גם לא צריכה להיות מחוזרת כי תום וכו' וכו' (נו זה לאגו), אבל סתם מעציב אותי. כמו בנות שלא בהכרח יפות אבל איך שהן נושאות את הגוף שלהן, בכזאת גאווה ובטחון זה כלכך מקסים וחזק ומעורר השראה, ואז שמישהו מבוהל מעיר שהיא או היא נראית רע, זה מבאס אותי טילים. איזה אנשים טיפשים יש בעולם לפעמים, כנועים ומבוהלים נורא.

טוב אני מגזימה. יש גם אנשים טובים. מגניבים וטובים ומפתיעים ונפלאים. גם שהם מעדיפים את חברתה של הבלונדינית היפה על פני. אבל עדיין.

לילה טוב.