תכננתי להתנתק מהמחשב לשבוע, לפנות זמן לחיים שלי (שזה מתחיל בלמצוא כאלה), ללמוד קצת לפה קצת לשם, לסדר את החדר, לא לבלות את אחר הצהריים בהקלדה עיוורת בזמן שהתחת שלך נרדם.

אה, וגם כל הקטע עם הבלוג: במקום להתעסק עם עצמי כל הזמן, לעשות חושבים. במקום להתלונן, לפתור, להמשיך הלאה. קצת אופטימיות לא הרגה אף אחד (חוץ מ150,000 אסייתים, מי האמין של'לשטוף קצת את הראש בהודו' יש צד מסוכן?).

מה עשיתי בשבוע האחרון?

בעיקר כלום. אחרי היומולדת של יום שני הייתי עסוקה בעיקר בלא להתעסק בזה. היתה לי יומולדת די מחורבנת כי חיכיתי ל16 מתוק מידי, עם זר ומיליון אנשים שבאים ומחבקים ולהיות מלכת העולם ליום אחד. לא קרה, כי מה לעשות אבל אני לא שמעון פרס.

קיבלתי כמה ברכות (מושקעות יותר או פחות, אבל כולם נכתבו מתוך אכפתיות, אז מה זה משנה), 3 עוגות, גלימה (אבל הייתי מטומטמת מידי בשביל לשים אותה), הרבה שוקולד (וחמאת בוטנים מזורגגת. הו, הצד הטעים של הירח..) ובעיקר הלם מלחמה קל שנבע משום דבר. אחרי שירדתי אצל הילה (שקלטה את הרמזים והכינה לי זר וברכה ורדיוהד), חזרתי הביתה קצת רועדת. היה לי רע.

את רוב היומולדת העברתי בבכי, מהחדר לאחו (שדשא קל התחיל לגדול בו), שם כתבתי וכתבתי וכתבתי. יצאו 3 עמודים של אקספוזיציה. נשאר פתוח, מעניין אם אני אסיים את זה.

משם לשימרית, משם לרותם, משם קצת הביתה, יאללה, לישון. אני חושבת שהדבר הכי חשוב שלמדתי באותו היום היה שזה שלי יש יומולדת, לרוב העולם זה סתם תאריך, וכמה שאני רוצה ששינוי סדרי עולם יחלו פתאום, סביר להניח שלא.

ליומולדת 17 אני פחות אשגה בחלומות (ומן הסתם, אהנה יותר).

שלל יומולדת?

100 שקל מסבא (ו20 דולר. תמיד שיש יומולדת הוא מביא דולרים, נראה לי פשוט אין לו מקום אחר לשים אותם, כי מה הסיכויים שהוא יגיע לארה"ב עכשיו, אז הוא מחלק לנו בתקווה של "וואו, סבא, כסף ירוק! זה כזה מגניב")

געגועי לקיסינג'ר משימרית ומאיה (ואני כבר קוראת לאחותי כל יום לפני השינה. היא מצידה, לא מבינה)

תיק שק בורדו-כתום מאביטל. אמא אכן שמחה שאני אפסיק לקחת את שלה (כן, אמא היפית)

ולא זוכרת מה עוד.

באופק מסתמנים ספר שירים (לא ברור של מי עדיין), 500 שקל מסבתא (אמן לזה), פסטת הפתעה מטלי ומשהו לא ברור בכלל, אבל שמעתי שהוא מושקע.

מה עוד?

יצאנו לבית קפה כל המשפחה.

הייתי ב'מיני פיקניק'.

יצאנו לאחו, וצילמתי המון.

חגגתי שנה חדשה בצעקות של "אני שונאת אותך ואני שונאת אותה ואת כולם" ומרמור עצמי (אבל אחרי זה נהיה דווקא בסדר)

התאכזבתי, נפגעתי, צחקתי.

מתתי מחום (ביום שני אפילו הילכתי עם גופיה)

הכנתי קוסקוס

חנכתי סוודר חדש (נורא סוודרי, כחול-שחור. זה כמו של איפה אפי, אבל ברוורס [לא מצאתי תיאור אחר])

התבטלו לי שיעורים על ימין ועל.. לא, בעיקר על ימין.

הייתי בחדר כושר פעמיים

עברתי פעולה נהדרת (וגיליתי מה זה ניהליזם)

והיום אפילו נשארתי בבית כדי לסדר את החדר. אומנם 12 שעות עברו והוא עדיין קטסטרופלי לחלוטין (ואם הוא לא מסודר עד שהאלו עם השלט ביד חוזרים, לא טוב)

ואתמול בבצפר היה נורא נחמד.

אני מאמינה שאני עוד אעשה בקרוב (מאוד) את השבוע בלי מחשב, אבל באמת בלי מחשב. אבל לכו תדעו, אני והבטחות.

וגם אני אעשה בקרוב כמה שינויים פה.

אבל בינתיים- הרצפה בחדר שלי זועקת לאוויר.

שיהיה לכולם ינואר שמח.

(וגם גמרתי את חצוצרה בואדי. היה עצוב נורא)