"דברי קהלת בן דוד, מלך בירושלים. הכל הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל. מה-יתרון, לאדם: בכל-עמלושיעמל, תחת השמש. דוד הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת. וזרח השמש, ובא השמש; ואל מקומושואף זורח הוא, שם. הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סבב הולך הרוח, ועל-סביבותיו שב הרוח. כל-הנחלים הולכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הולכיםשם הם שבים, ללכת. כל הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תמלא אוזמן משמע. מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא: כבר היה לעולמים, אשר היה מלפנינו. אין זכרון, לראשונים; וגם לאחרונים שיהיו, לא-יהיה להם זכרוןעם שיהיה, לאחרונה"

[קהלת, פרק א', א'-י"א]

(ומחר מבחן בסוציולוגיה על שני ספרים ולא התחלתי ללמוד)