אז אמא של תום הביאה לנו שעועית מונבטת. מה אני אעשה עם שעועית, מונבטת או לא אלוהים יודע (כאילו אני בגיל שאני מבינה את ההבדל התזונתי ביניהם). אחרי כמה ימים נזכרתי שאפשר להכין צ'ילי, שזה מאכל שמאוד מזכיר לי את הקומונה ואנשים והוא גם בשרי וטעים. רשמתי לעצמי לקנות בשר טחון בקניות הבאות (וגם ככה אני קצת דוחה את ההתעסקות שלי בבישול בשרי כי זה קצת מוזר לצמחונית לשעבר). הקניות הבאות היו לקראת ארוחה שעשיתי והיו מאוד מדויקות, יצא קצת יקר והחלטנו לוותר על הקניות באותו השבוע ולחיות ממה שיש. בקניות הבאות (שבוע ווחצי אחרי הנבטת השעועית) קנינו בשר. להשערתי השעועית נרקבה. תום אמר שהוא אכל ממנה לפני כמה ימים והיה סבבה (אבל לפעמים הסטנדרטים שלו לגבי אוכל הם ממש נמוכים).

קנינו בשר טחון. זרקתי למקרר כי היה חורף והרגשתי שכבר באותו ערב אבשל משהו. היום נזכרתי שזה כבר שלושה ימים במקרר ויותר מזה זה ירקב. התחלתי להוציא את המרכיבים. השעועית הסריחה. נתתי לתום להריח והוא איבד שווי משקל לרגע. גייסתי את כל הכוחות הנשיים שלי, הסתכלתי עליו בעיניים נוגות וביקשתי ממנו ללכת למכולת. הוא קרא לי משוגעת. תהיתי אם לוותר על כל העניין ולהכין בולונז.

מה ההבדל? תום שאל.

בצ'ילי יש שעועית. וצ'ילי. 

לפחות יש לך צ'ילי.

חזרתי למטבח (לכבוד תום יום האישה וזה) והתחלתי לבשל. תוך דקה גיליתי שאין צ'ילי.

בסוף שמתי גרגירי חומוס במקום שעועית, ממרח חלפיניו חריף נורא במקום פתיתי צ'ילי (תכלס, עדיף). היה טעים וטעים שהיה.

(או: לקראת פורים מתחפשת לבלוג שאני לא. בטוח עוד שבועיים ישראבלוג יעשו כזה פרויקט)