שיטוט קצר בפייסבוק גורם לי לרצות לגור באירופה ולהתלבש יפה, למרות שכבר גרתי אירופה והיה 1. קר מידי בשביל בגדים יפים, 2. לא כיף בשביל זכרונות לא מטושטשים. אני מרגישה שהתקופה הזאת כמו חור שחור, עד כדי כך, כאילו שמעתי מעצמי מסיפורים, ובכל זאת, טיול בפייסבוק גורם לי לרצות חיים של אחרים.

וגם לאחרונה בא לי לעשות טיול גדול בארה"ב. מחוף לחוף, בעיירות קטנות וגדולות, לחקור את התרבות הזאת שכרעה על העולם. אנשים אומרים לי לדחות את הלימודים כי עוד לא החלטתי מה אני רוצה ותכלס אין עלי לחץ, אבל קשה לי להסביר את התשוקה הזאת ללמוד. אני רוצה להרחיב את ידיעותיי, אני רוצה עושר לימודי, אני רוצה אקדמיה. גם אין לי מה לעבוד עוד שנה בשביל לחסוך לטיול ואז לסיים הכל בחודש. לא כיף בכלל. אולי בין תואר ראשון לשני, כשאני אבין קצת יותר באנושות. בינתיים, ללמוד.

עוד חודש אני ניגשת לפסיכומטרי. התקופה הזאת, של הפסיכומטרי-עבודה, בנויה בצורה נהדרת. אני אוהבת עומס, זה גורם לי לצאת מהמיטה. קשה לי לדמיין מה יעסיק אותי בחצי השני של אפריל, שזה רק עוד חודש. אולי אני כבר צריכה להחליט מה אני רוצה לעשות בקיץ. מתלבטת בין לחזור ללונדון, ללהדריך במשהו שקשור לסוכנות היהודית (בינתיים אף אחד לא יודע מזה חוץ ממני). 

אתמול התלבשתי יפה יפה ולא היה לי נעליים. פתאום לא היה לי חשק. האמת, שכל היום לא היה לי חשק, ומהרגע שחזרתי מהעבודה לקח לי כמה שעות לצאת מהמיטה. שוטטתי באינטרנט הלא מעניין הזה עם ציורי פנים מפורים בעבודה, ופשוט לא היה לי כוח.

ואז הנעליים האלו. לא היו לי אף נעלים שהתאימו לשמלה, ולא היה לי ממי להשאיל. הדבר הכי טוב בחיים בלונדון היה לגור עם מאיה, שהארונות שלנו היו של שתינו, מישהי שתייעץ לי בדברים הכי קטנים שתום לא מבין בהם בכלל. זה מדכא. להתלבש מדכא אותי. מתיש.

(למרות שמאז שחזרתי דווקא התלבשתי יפה. הייתי בטוחה שאחרי שבועיים זה יעבור, אבל מסתבר שלא..)

החלטנו לא לצאת. הייתי עייפה ומותשת וגם תום. זה היה הכי נכון לאותו רגע, אבל בטח היום אני אפתח פייסבוק ואראה את כל האנשים היפים האלו מחייכים ואקנא בהם נורא.