אז מצאתי דירה לחודש עם בחורה מקסימה והכל לא מתחייב ומושלם.

ואני חושבת: רגע, אבל היום עשינו קניות. מה עם כל הדברים שרציתי להכין השבוע? ומה, אני אצטרך אולי כבר בשבוע הבא לעשות מלא קניות בסיסיות מחדש? ואולי אני אקח דברים מפה, זה שיש איזשהו סיכוי שתום ייגע בקוואקר או בתרד הקפוא. או שהוא יידע איך להתמודד עם בטטה. ומה אם יהיה לי סיוט באמצע הלילה? או שאני לא אצליח להרדם? ואיך אפשר לחזור לישון לבד? כלומר, אפשר, זה קורה לפעמים, אבל לא כשאנחנו במרחק נסיעה, לא באותה העיר.

ופתאום נורא מוזר לי להעתיק את המגורים שלי מפה, כי קצת התרגלתי לחדר המוארך הזה, למרות שהוא מייצג מלא דברים שאני לא אוהבת. וקצת מפחיד אותי פתאום לנטוש את השכונה השנואה הזאת והבית המעקר, למרות שאני יודעת שזה הדבר הנכון, למרות שכל מי שקצת מעורב בחיי יודע שזה הדבר הנכון, שזו בחירה של חיים, לעזוב את הבית הזה, שבסופו של דבר היא תהיה טובה לי ולתום. ובכל זאת.