עוד לא החלטתי מה אני חושבת על מאבק הדירות. אולי אני אגיע להפגנה היום ואולי לא. בינתיים לא, כי הבטן שלי הכריזה על סכסוך עבודה, ובצדק.

אני כן אגיד מה אני חושבת על הסיפור של חן אפרת.

בחודשיים האחרונים אני סובלת מכל מיני מגבלות אכילה. בינתיים אנחנו מנחשים שזה ריפלוקס. זה לא קל לי בכלל, כי אני מאוד אוהבת לאכול ואני גם מאוד אוהבת להתענג על אוכל, והחודשיים האחרונים היו און אנד אוף של לנסות לשמור ובעיקר לא להצליח. יש דברים שבאמת הצלחתי להפחית, יש דברים שפחות. 

אבל הכי מרגיז אותי להתיישב במסעדה ולבקש 'בלי עגבניות' והמלצרית מהנהנת והסלט או הסנדוויץ מגיעים עם. כנ"ל לגבי מים בלי פרוסות לימון שאני תמיד מבקשת וכמעט תמיד זוכה להתעלמות. או לגלות רק אחרי שהזמנו שהמנה מכילה איזה משהו שאחד מאיתנו לא אוכל בשום אופן ולא חשבו להזכיר את זה בתפריט. זה מרגיז ומעצבן, ועם כל הלחץ והאחריות שמופעל על מלצריות, זה הבסיס. את הקשר בין הלקוח למטבח, את צריכה לדעת מה יש באוכל שאת מגישה ומה אין. 

ולא, אני גם לא חושבת שאנשים אלרגנים צריכים לאכול רק בבית. פשוט צריכים להתחיל לקחת ברצינות את האנשים שעומדים מולך בקשרי עבודה או בכלל בכל מקום בחיים. אנחנו כלכך אדישים ואנשים רק מעצבנים אותנו כי הם עומדים בדרך ל'אני'. ואנשים נפגעים מזה.

אולי קצת הגזמתי, אבל ככה אני מרגישה.

אתמול שתיתי מלא יין. אני אוהבת יין אדום, הוא גורם לאנשים להיות יפים מאוד בעיני.

והייתי בשלב כזה שהיה לי קשה להעיד על עצמי אם אני מקסימה או מגוכחת. וחבל, דווקא אתמול לא רציתי להיות מגוכחת.

ואחרכך קמתי באמצע הלילה והקאתי המון. זה הפעם השניה שהגוף שלי לא מוכן לעכל יין אדום. אין לי כוח להבין את הרמז.

פגשתי מחוץ לעבודה מישהי שעובדת אצלנו. את אחת המאבטחות, למען האמת. ואמרתי לה שלום והיא אמרה לי: תקשיבי, אני חייבת להגיד לך, אני מסתכלת עליך כל פעם ואת פשוט מדהימה! את פשוט עושה עבודה מדהימה ומדריכה ממש טוב ואני מרותקת ממך כל פעם מחדש!

זה היה נחמד ובאמת עשה לי את היום. לפני כמה חודשים עברתי תקופה קצת מבאסת בעבודה, שהרבה דברים התפקששו לי ולא כ"כ סמכו עלי ובאופן כללי לא הרגשתי כ"כ טובה. ואני חושבת שזה בסיסי, שבנאדם ירגיש טוב בחיים שלו. כלומר, במה שבחרת לעשות, אתה לא יכול להרגיש רק גרוע עם זה. זה לא חיים ששווה לחיותם, אתה רק מאוכזב או רק מחכה שהדבר הזה שאתה בו עכשיו ייגמר (צבא, עבודה, לימודים) כדי שתוכל להתחיל עם החיים האמיתיים. למרות שהם דווקא החיים שלנו בעצם. ובערך חודש לפני שהקיץ התחיל ממש התאפסתי על עצמי והבנתי כל מיני דברים ועכשיו ממש טוב לי. אפילו כשאני חושבת על שנה הבאה כשאני אתחיל ללמוד ושאני אצטרך לצמצם את העבודה לפעמיים-שלוש בשבוע זה קצת מבאס אותי. 

זה מאוד משמח.