כשאני מסתכלת על אנשים אחרים מהצד,

נורא בא לי להיות נורמלית כזו, בת 16 נורמטיבית.

ואז אני מרגישה נורא פתטית ובודדה.

[עריכה: נורמלית, יעני נורמטיבית. להיות בת 16 כזו, לא יודעת. עם ידידים, עם דברים לעשות בשישי בערב, עם נקודות אור בחיים. הדברים הקטנים לברוח אליהם. אני מרגישה שאני רק בורחת לתוך עצמי בזמן האחרון]

[עריכה 2: בין היתר כי אני מנסה לנתק את עצמי מהמחשב כבר שעה, כי אין לי באמת בשביל מה להיות פה, ואני לא מצליחה. ואני שונאת את זה]