נתחיל בוידוי.

בעצם, קודם נתחיל בברכת בוקר מסורתית, ואז נמשיך לוידוי.

אז-

בוקר טוב. מה נשמע היום? מה לעזאזל אתם עושים ערים בשעות כאלו נוראיות של הבוקר, שבעצם עדיין לא בוקר ובעצם-אפילו אין שמש בחוץ.

טוב בעצם-יש כאלו בעולם. שאוהבים/צריכים/חייבים להתעורר בבוקר. אבל אם אתם עושים את זה, למה להיות על המחשב? ועוד לקרוא תהיות וסיפורים בשעות שהמוח עדיין לא עלה לגמרי על הרגליים? ומכל הדברים-למה דווקא אותי?

ומי אמר שבכלל בוקר עכשיו?! זה שהפלאפונים והמחשבים מחליטים שמשנים תאריך ב0:00 זה לא אומר שעכשיו יום חדש!! ואיך אפשר שיהיה יום חדש, אם אפילו אין אפילו אור?! ואולי המחשבים והפלאפונים האלו שלכם מנסים בכלל להשתלט על העולם, חשבתם בכלל על זה?! ואולי הם כבר הצליחו?!

אוי, איזו שאלה. ברור שהם הצליחו.

ואני צריכה להפסיק עם הקפה הזה. גם אם זה אייס קפה מזוייף, וגם אם אני שותה אותו ב12 בצהריים. זה לא ייתן לי לישון בלילה.

אז איפה הייתי? בוקר טוב? הו, תודה-גם לך!

מה? אוי, נכון-וידוי!

~וידוי טיים~

ככה.

אהה.... איך אני אגיד את זה?

אני לא כוסית.

אבל את זה כבר ידעתי מהיותי תינוקת חסרת שדיים בעריסה.

אבל עזבו אותכם כוסית לא כוסית, זה באמת לא הכי משנה בחיים. הקטע הוא שאני קצת קצת, טיפל'ה טיפ'לה (ד-ב-ה?) מוגבלת גופנית. מאותגרת ישבנית. חסרת כל תחתית.

טוב, אני אגיד את זה קלין אנד קליר-

אין לי תחת.

(רגע. זה היה קשה. אני צריכה לנשום קצת. אוקיי, נשמתי)

כן. אין לי תחת. אין, פשוט אין. לא במובן של "היי, למה יש לה חור מתחת לגב?" ו"מגניב, אני יכול לראות את הצד השני!!" אלא יותר במובן של-אין לי תחת.

תחשבו על המישהי עם התחת הכי גדול שתוכלו לחשוב עליו. כן, זה מספיק. תעמידו אותה בפרופיל, תסדרו לה גבות, תאפרו אותה קצת ו...הופ! תורידו לה את התחת.

כאילו, פשוט-תמשיכו עם הקו של הגב ישר ישר ישר, עד שתגיעו לרגליים, ומשם תעקלו טיפה פנימה, אבל לא יותר מידי והנה-גם לה אין תחת (ולי יהיו סוף סוף חברים).

וככה, בדיוק כמעט, אני מאותגרת פיזית. כמובן שאני קצת אחרת, כי אני תמיד קצת אחרת, אבל נעזוב את זה לעכשיו. נמשיך.

"וואו." יגידו אלו בעלות התחת "אין לך תחת. ביג דיל, את לא יודעת מה זה להסתדר עם משקולת כזאתי מאחורה."

טעות. תאמינו לי, שאתם לא יודעים מה זה לרחף בערפל, לא יודעת מתי הגב שלך נגמר והטוסיק מתחיל. ובכלל, נראה לכם שלהיות שטוחות מאחורה זה סופר כוסיות, אז טעיתן-זה מגעיל. שאני עם חצאית, אני נראית כמו קרש גיהוץ.

ואתם יודעים מה? נעזוב את העניין של הכוסיות, אני במילא נראית כמו קוף. יש הרבה דגים בים ואני מעדיפה בינתיים שלא יאכלו אותי, נסתדר.

אבל מה העניין של נוחות?

כל פעם שאתן, בעלות תחת יקרות (ואני מדברת אל כולכם-קטן ועד גדול), יושבות לכם על מה-לעזאזל-שאתם-יושבות-עליו, דנות בנושאים ברומו של עולם ("Am I Too Fat?") ועושות שאר דברים לא רלוונטים-לא קורה שום דבר. למעשה, אני לא חושבת שרובכם מודעות לנוחות הזאתי, לרכות הזאתי כל פעם שאתם יושבים על משהו מוצק. אני אישית, ברגעים אלו ממש, מרגישה את הכסא טוב מאוד. יותר מידי טוב.

אכן, כמה פעמים קמתי מכסא ולא יכולתי לזוז, כמה פעמים ישבתי בזווית הלא נכונה ושקמתי גיליתי שנרדם לי התחת. ותאמינו לי, אין דבר יותר מעצבן מתחת רדום.

ובעניין בגדים?

תחתונים. לא משנה כמה זוגות בכמה מידות יקנו, הם תמיד יהיו קצת רפויים בתחת. כמו מן... בד עודף, שלא צריך שם. והם תמיד יבלטו מהמכנסיים בצורות רבות ומשונות.

ואם יש לך מכנס והוא קצת גדול עלייך אך אבוי! אין לך שום דבר שהוא יכול להתלות עליו!

ידיד שלי פעם בא לחבק אותי מאחורה. נפלו לי המכנסיים.

אכן, מעצבן.

טוב-אז עזבו. אני מכוערת, כואב לי, ואין לי בגדים. אני אוכל לשרוד.

אבל חיי חברה?!

אין מקום באוטובוס. אני באה להתיישב על חברה שלי.

"לא." היא עונה. "אני לא רוצה שתשבי עלי. יש לך תחת כואב."

אתם קולטים?! הם מרגישה את העצמות שלי, דרכי!!

Bummer.

עוד מקרה שבו החוסר תחת שלי גרם לבעיות.

היום, אחרי 3 שנים של יובש, הלכתי לקנות בגד ים.

אמא לוקחת אותי לשדרת המותגים (שזה בערך כמו להביא הודי למקדונלד'ס). נכנסים לאפרודיטה, אני מודדת אחד (אחרי חמש)-אהבתי. שחור, פשוט, עם גבולות פרחוניים וחרוזים בין הציצים. מצועצע? אולי, אבל בדיוק כמו שאני אוהבת.

מודדת. מלמעלה? בסדר, עד כמה שהחזה שלי יכול להיות בסדר.

ולמטה?

בצדדים? התחתון לוחץ אבל בתחת מאחורה-לאאא!! הוא חייב להיות רפוי!!

מידה יותר גדולה? בצדדים התחושה נורמלית יותר, אבל מאחורה-שומו שמיים!! זה נראה כאילו לא שמעתי את המילה 'בית שימוש' מימי!

אוח לעזאזל.

אז מה לקנות? את הלוחץ מאוד והיחסית בסדר או את הנוח בצד, מזוויע מאחורה?!

התשובה: היתה אחת, אני בטוחה. אני פשוט לא זוכרת אותה בשעות המוקדמות האלו של העדיין-לא-החלטנו-בוקר.

בעצם, אני חושבת שאני רואה אור. ואם מתחיל הבוקר, כדאי שאני אלך לישון לפני שאני אמות מחוסר שינה או משהו.

אז תמכו בי ובמאבקי הצודק. כי גם לחסרות תחת מגיע לשבת על אנשים אחרים באוטובוס, ושיסבלו בשקט, כמו כל אחד אחר.

עננה,

זו עם התחת. בעצם בלי.