אוף, רציתי לכתוב פוסט יחסית ארוך ונחמד, על למה אני לא באגמי איטליה הסוערים ודאט' אולד בולשיט, אבל-יש לי חצי שעה עד תחילת הסרט אז אני אנסה לקצר. אפילו שלא בא לי. אוף.

אתמול, הייתי אמורה לטוס באחת, לצאת מהבית ב8 ולהיות ברגעים אלו-באיטליה.

ב6 סאנד באה אליי. נו, בשביל המכתב והכל. הביאה לי מעטפה עם ציור וספר (נערה עם עגיל פנינה).

ואז גראנד באה, מתנשפת. הביאה לי חבילה, אמרה שזה יהיה טעים, וחזרה הביתה להביא את הספר (אבא ארך אגליים).

בין לבין פוסטי באה, סתם בשביל להפרד, אפילו שהיא לא כתבה לי כלום. הכרחתי אותה לצייר לי ציור. לפחות שאני אדע שהיא אוהבת אותי. גראנד חזרה, התלוננה משהו על לסחוב בשר מהסופר ונשארה לקשקש לי ביומן. אני קרעתי את סאנד בספיד.

סנוו התקשרה ואז נכנסה לחדר באגרסיביות עם מגילה מגולגלת וסרט ורוד. בשבילי :)

שמתי את זה ביחד עם הספרים, המכתבים (של גראנד, סאנד ואינקה-שנתנה לי בבוקר כי היא נסעה לקאמפינג)-והיא החליפה את סאנד קצת בספיד. וקרעה לי את הצורה.

פתאום אחותי, שמידי פעם באה להציק והלכה, נכנסה לחדר והודיעה בקול אה... שלה "אמא עכשיו בדקה ואין לנו טיסה".

מסתבר שדחו לנו את הטיסה או משהו, ובכלל לא הודיעו לנו. ביג בעסה.

אז אממ... במקום לטוס 6 שעות אחרי זה, הטיסה נדחתה ל7 בבוקר, יום שבת. משמע-יש לי עוד יום ארוך להשאר בבית. וזה בסדר, כי אני עדיין מדחיקה את הכל.

אז הלכנו לאכול ספגטי אצל פוסטי, עם כולם ואושה, שהצטרפה בדרך. Later that Day, אחרי שיחת טלפון קצרה עם אליה הנעלמת (שמתלוננת שכולם שכחו אותה בחופש) חזרתי הביתה-ברחתי עם גראנד וסנוו אל גראנד, שם השתכרנו מפטל וצחקנו המון.

ישבנו במעלה הזדים (שזו פינה בחדר של גראנד שאנחנו יושבות בה ושותות פטל) והתחרפנו לנו קלות.

"You Know What?"

סנוו תקעה גרעפס.

"אנחנו כמו בשולחן הזה, במופע שנות השבעים!"

"מי צריך גראס שיש פטל?"

אז איכשהו הגענו למצב שגראנד הוציאה טייפ והקלטנו את עצמנו, לאיזה רבע שעה-עשרים דקות. וזה מחורפן לגמרי. אני וסנוו החלטנו שנקרא לו וולפגנג, ובקיצור בוב, אבל גראנד החליטה שהוא צריך שם ישראלי ישראלי-אז קראנו לו מוש.

היה מצחיק, היה מופרע, הלכתי שלוש פעמים לשירותים להוריד את כל הפטל הזה כבר, מתוכם פעם אחת אבא התקשר.

"איפה את?!"

"ב...שירותים?"

חזרתי באחת ורבע הביתה, עשיתי כל מיני דברים שאני לא זוכרת מהם, נרדמתי וקמתי לעוד יום של...כלום.

פוסטי באה, במשך ארבע שעות עשתה לי רגליים (מכונה) והלכה. בערך לפני שעה.

רציתי להזמין את כולם אליי, אבל לא! כולם כמעט הלכו לפלאוור, לישון שם או משהו. ואותי לא הזמינו, כי אני טסה או מכוערת או משהו.

אז זה יהיה רק אני, פוסטי וחיפושקה, שתלך מוקדם יותר כי... היא על סף הקאה.

והסרט מתחיל עוד עשר דקות, ואני צריכה להתקלח ולהסתדר ודברים אחרונים. ומשם-להום סוויט איטליה. דה לאנד אוף פיצות, שנורא חם בה עכשיו.

אוהבת (נורא נורא)

עננה.

שתשמין נורא עד שבוע הבא.