אני סוף סוף יכולה להגיד שיש לי מלא שמלות, שאני אוהבת ומחמיאות לי (בלי להשמין או לרזות, שמעת?).

גיליתי כמה עונג יש בסלק. בטעם המתוק החמקמק ובצורה שבה הוא מכתים צלחות.

וגם כמה כיף זה לאכול סלט כל ערב.

אני רזה ויפה ושמחה. אני עושה החלטות נכונות ורואה דברים נכונה.

אני יודעת לכתוב, אני אוהבת לכתוב, אני לא כותבת. ומידי פעם שאני מתיישבת וכותבת משהו שהוא לא ללימודים/ יותר משורה וחצי, אני קוראת ומחייכת וליבי נחמץ.

אני אוהבת ומאוהבת ונאהבת כבר ממש יותר מידי זמן. אנחנו לא אמורים לעבור לשלב הבא? עשרה חודשים. מתי תגיע השגרה? (לעולם)

והכי כיף לכוון בעדינות אחד את השני. להרגיע וללטף ולייעץ ולהאיר את מה שנעלם משדה הראייה.

מישהו מבין פה בוורדפרס?