מילים כלכך נתונות לפרשנויות. היה הרבה יותר קל אם פשוט היית יכול להרגיש משהו והעולם היה מבין אותך, מבלי שתצטרך להסביר שום דבר. במבט עיניים, במגע, אני זוכרת אפילו את הסיפור הזה ב'זבנג' על מכשיר שגורם לאנשים להבין אחד את השני באופן מוחלט.

ואולי אז מה תהיה המטרה שלנו בעולם? והאדם בכלל מוחלט?

כבר כתבתי את זה פעם ביומן שלי- אסור לאיש להגדיר את עצמו במילים, כי האדם הוא ייצור דינאמי והמילים חתומות לנצח.

דווקא ממש ממש נהניתי, אני אפילו לא מצליחה לקשר באיזה יום היה מה.

(ואולי לא היו הדברים מעולם?)