שפיות.

עונה לשם תקווה (השד יודע למה)

כחצי מטר, וזוהרת באור מוזר כזה של דברים נשגבים מהעין. נראתה לאחרונה בפאתי גן תמי, בורחת מאיזה זאטוטה בת 3 עם מגרפת פלסטיק ביד.

אהה, אני לא מאופסת היום.

אהה, אני חושבת שאני לא בדיוק על סף תפקוד. אני חושבת שבאמת איבדתי את שפיותי, במיוחד שקודם צווחתי וצרחתי כל מיני שטויות ומלמולים על אבא שלי, והתחלתי להסתובב בחדר מוציאה קולות של ברווז עם שגעון גדלות לאווזות שחושב שהולכים לפטם אותו, במצוקה וכאלו.

אני חושבת שהעיניים שלי גדולות קצת יותר מידי, והידיים שלי רועדות.

אני חושבת אהה...

ברעכ.

אני חושבת שאני לא במצב הכי טוב לבצע בייביסיטר עוד חצי שעה.

אני חושבת שאני משתגעת.

אני חושבת שכבר אני לא בדיוק חושבת. אני בעיקר כותבת שטויות, מתה מפחד, לא יודעת מה הצעד הבא שאני אעשה, ואיך אני אעביר את מחר.

הידיים עדיין רועדות.

התערערתי.

תקווה.