מה נשמע?

אני נמתחת בקייצת, בלי מילה. אתמול, אחרי א"ש לילה מפחיד אך משעשע (צעקתי פזצט"א, השתטחתי על הרצפה בעוד חבורת ג'ניקיות בהו בי ושאלו "מה זה פזצטא?")' והיום בשיט ביפו והחלפה בהדרכה בעוד כולם מסביבי מקיאים ורק אני מקפצת ושרה "כמו הים, כמו לב הים" (כי ליבי סוער בי כשהגלים מזיזים אותי מצד לצד, הו כן כן), ומועצת קן ולחזור הביתה באחד וOversleeping וטלפונים שצריך לעשות ואני מדריכת ח' כושלת, פשוט כושלת, וצריך לבנות חידון ולהתקשר לאחת המדריכות הקודמות שלי ולשאול אותה דברים ושיחה עם הקומונרית ועם מישהי שאני מחליפה מחר בהדרכה, ואלוהיי, מחר הקייצת נגמרת! ולחשוב שרק שבוע שעבר חזרתי מהמחנה, היום לפני שבוע, וכמה עברתי, פשוט מטורף.

ועוד פעולות לבנות לצ'ופר-כוונות, ועוד לנסות לרשום חניכים על הסף (כיאנוטפשותוכולםזונות), ולמצוא תווים לחניכים מחר ואת המשבצת הקבוצתית אלוהיי. קיצור, אני גרועה נורא ולא מאורגנת, וגם מכוערת להחריד, כי לרבע שניה שעברתי ליד המראה גרמה לי גרדת במחשבות מאחורה.

מאחוריי למישהו מהשיר שלנו יש לוקמיה במשחק מזעזע.

בא לי לדבר עם מישהו חיצוני, או פנימי כלכך, בא לי לאהוב, בא לי לתת, בא לי לצאת לטיול הזה ולהראות לחניכים שבכלל לא חניכים כרגע מהי האמת האמיתית, מהי מהות הקבוצה, כמו שכתבתי בסוף של אותו טיול בכיתה ח' ש"הטיול הזה, זה לא יאומן כמה שהוא עשה לנו, זה מדהים. הפכנו מ7 אנשים לקבוצה אמיתית, שלא משנה שאנחנו רק קבוצה אחת בשכבה, זה לא משנה שאנחנו לא 20, אנחנו אחלה קבוצה, אנחנו ה-קבוצה, מה שיש פה ביננו זו אהבה אמיתית" וזה בסוף כיתה ח', לפני שכל העולם פרש, לפני שהתחלנו לקחת על עצמנו משימה אמיתית. הייתי רוצה לגרום למישהו להרגיש, הייתי רוצה שמישהו יחשוב שאני יפה, כשהוא ילטף לי את הלחי ויכריח אותי להסתכל לי בעיניים, הייתי רוצה לצאת איתו לטייל ולקחת אותו למקום החדש שמצאנו מאחורי הבית החשוך, להחזיק לו את היד בלילה כשהצלליות מגיעות, שיחייך שאני מחייכת, שנצטלם בהרבה תמונות מטומטמות. ולהיות עצמאית כלכלית, ובעיקר לממש את עצמי, שהתת-מודע המודע בטוח שאני אוכל לעשות את זה רק בזוגיות כלשהי, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה. או בחיים.

לא, אבל באמת שאלתי ואני רוצה שתענו. מה נשמע?