וחזרתי מצ'ופר שהיה ממש טוב ולא כמו שנה שעברה שהיה מגעיל ובכיתי כל שניה כי לא הייתי מחוברת לבוגרת, השנה כן, מאוד, וזה טוב. אמרו לי הרבה מחמאות ודברים שמזכירים אבנים טובות (משירים על "את רזה וכוסית ולא מבינה", ושיחות שנגמרות ב"כל בנאדם אחר היה מנחם ומלטף לי את הראש, ורק את מראה לי את התמונה הכוללת" ו"יצאת כלה" ו"אתם בהחלט מהגרעין ה'שה, ואפשר לסמוך עליהם" ואפילו כמה "את יפה" בבריכה שפתאום לא היו לי משקפיים. תזכירו לי, הקיץ הזה תלבשי עדשות), ולא רק, היה גם משמעותי ואני מקווה שזה ישפיע על הקן שנה הבאה ויצא לי לדבר, אפילו שיחות סתמיות, אפילו כמה מילים יותר מ"מה נשמע" עם אנשים שלא יצא לי קודם. וזה טוב, זה מצוין.

ופתאום יש לי 15 ימים ריקים, עד פולין, כי לא יוצאים לי חניכים לטיול מים. זה פול. מה לעשות? אני רוצה לנסוע לאנשהו. אני רוצה תלאביב, וכנרת, ומשהו.

"היא יודעת מה היא רוצה, אבל בדרך הכל מתבלגן לה"

הקומונרית שלי, וזה כלכך נכון.