אני עייפה עייפה עייפה, ואין לי לאן לצאת היום.

רגע, זה מתחבר, לא?

סנוו החליטה לעשות ערב במבה, אבל לאף אחד לא היתה במבה, אז בסוף אין.

ואני לא משיגה אף אחד אחר, אבל היי-אני מהת מעייפות.

אבל... אני נראית בסדר היום.

למה תמיד שאני צריכה ללכת למקומות שאנשים רואים אותי שם ובוהים בכל תנועה שאני עושה, אני נראית כמו הלילה ובבית עם בני משפחתי במילא רואים אותי כמכוערת (צמחונית ומכוערת) אני מחוייכת, נקייה, ואיכשהו-גם השיער שלי נהיה גם עם חלק וגם עם תלתלים?

אהה, אני נורא קשורה לשיער שלי. ואני גם פקצה (שמתם לב שכל הפקצות בזמן האחרון משתמשות המוןןן בשורש פ.ק.צ? נקודה למחשבה..).

אני נורא אוהבת אותו רוב הזמן. הוא חום (חלק וחום כמו לחם. ספרות מוגבר זה הדבר?) וארוך נורא. שנים אני מגדלת (שנתיים בינואר. בשישי לינואר. סעמק עם הזכרון הפנומלי הזה. מה זה זכרון פנומלי?), והוא סוף כל סוף, מכסה לי את הציצים.

לא צוחקת, זה היה חלום שלי.

שגיליתי את זה אפילו התחלתי לקפוץ, לצרוח מאושר, לדגמן טופלס מול המראה (אלוהים, הטרור) ולשלוח הודעה לסנוו שהשיער שלי על הציצי. היא פירשה את זה כ, כמובן, עובדה לכך שאני שעירה וחזרה לישון.

אה כן, השיער שלי.

הוא נורא ארוך ומוסנף, וגם נורא רך. אולי זה בגלל שאני מתקלחת וחופפת כל יום ומקבלת התמוטטות נפשית אם אין מרכך. מי אמר סטריליות ולא קיבל? (בכלל, מי אומר סטריליות? אתם יושבים בכיסא, רואים טלוויזיה ופתאום אתם שומעים את עצמכם אומרים 'הממ.. סטריליות..'. ווירדואז)

ושנים על גבי שים ראיתי את עצמי כמתולתלת. כנראה אמא שלי לא יכלה לראות את עצמה לילדה מכוערת ושכנעה את עצמה שהרשת קורי עכביש הזאת שיש לה על הראש, חייב להיות משהו. אה, זה בטח תלתלים.

אז שנים על גבי שנים הייתי בטוחה שאני מתולתלת.

עד שבטיול סוכות האחרון מישהו צחק עלי שאמרתי את זה, והמון אנשים מתחילים לרחם עלי שאני טוענת שאני מתולתלת.

אנשים מפגרים. פעם בכמה שבועות שאני הולכת לי ככה ברחבי העולם פתאום מישהו אומר מאחורי בדר"כ שיא-אללה, יש לי בקבוקים.

תמיד היו לי. הה.

אז אני מאיימת על אנשים שאם הם לא יודו שיש לי תלתלים אז אני כבר.. אעשה להם משהו. אני יצירתית, תסמכו עלי.

הייתי קודם אצל גראנד ותכננו את הרעיון המטורף שלי בקשר ל'אבדה כבשה' (משהו אדיר, לא משנה).

הודעתי לה 'תראי, יש לי תלתלים'

היא לא אמרה כלום, בטח ריחמה עלי בלב.

אחרי חצי שעה היא אמרה משהו בסגנון 'היי, יש לך תלתלים!'

הממ, זה לא קורה לי.

[למה, זה כזה נורא?]

אין צבעים, לא בא לי לכתוב בוורד. הה.

כואב לי בגב. בעצם, כואב לי כל הגוף, אני עייפה.

וגם קר לי. מה לא בסדר בעולם הזה?

אני אוהבת לדבר על שטויות. גיגה גיגה. בוגה?

משהו מטורף לגמרי קרה לי היום. לא זוכרת מה זה היה.

גם איכשהו הגעתי לאיזה אתר של פירסינגים. פריקין שיט, למה נזכרתי בזה?

היה שם דברים כאלו מזעזעים, שאני באמת לא יודעת איך אני ארדם בלילה (עייפה עייפה, אבל שאני מגיעה למיטה פתאום יש לי חשק לאירובי). ואני לא מדברת על עגילים שאני לא מבינה למה אנשים עושים כמו בקיר שיש באף, ובקטעים הקשים באוזן (סליחה שאני לא יודעת שמות, אני לא בקיאה בעסק של השחטה עצמית).

גם לא בדברים היותר מרעידים כמו בעור שמתחת ללשון בפה ובין החניכיים לשפה העליונה, או בלחי מתחת לעין או בגב, או בקטע שאנשים אוהבים לשחק בו בין האגודל לאצבע ביד.

אני מדברת על פירסינג בכפרגל. בפאקינג כפרגל.

אני מדברת על שבנאדם, כנראה קצת מאותגר בנפשו, תקע משהו בכפרגל שלו-לא יודעת איך-מהאמצע של הכף רגל ועד הצד השני.

הוא עשה עגיל, חור, אנאעארף באמצע של הכף רגל שלו. שעליה הוא דורך, שבה הוא משחק כדורגל, שאיתה הוא רוקד בלט (טוב, אולי עכשיו כבר לא).

אלוהים, שניה, אני בשוק. קח את זה כממתינה, אני כבר אחזור אלייך.

למה אנשים עושים חור ברגל שלהם, הא?! מה אתם, מפגרים?! זה כף רגל. פאקינג כף רגל. אם אלוהים היה רוצה שאנשים יעשו פירסינגים בכף הרגל שלהם, הוא היה בונה אותה כבר מראש עם חור, ואולי אחרי כמה שנים מוציא ערכת השלמה עם עגילים, לפנאטים חסרי היכולת.

ג'יזס קרייטס, אם יש מישהו בבלוגספירה הזאת שחורר את רגלו, שיקום עכשיו.

חה חה חה, אתה לא יכול!! הרגל שלך לא עובדת, יש בה חור!!!

אידיוט.

אני חושבת שקקטוסית לומדת בבצפר שלי. שכבה מעליי. כמה משעשע.

עננה (באמת שסתם רציתי לכתוב פוסט אני עייפה אני עייפה, לא באמת התכוונתי לזיין את השכל על השיער שלי).