אבא לא מדבר איתי, בשיא הרצינות.

זה בערך כבר, אם סופרים, הבנאדם החמישי.

זה די מצחיק למען האמת, יש בזה מן המשעשע. למשל שאני אומרת לו לילה טוב כמה פעמים ושומעת לחשושים ואז מישהו צועק "הוא מוסר שהוא לא מדבר איתך". אני מנחשת שאם אי פעם אני אכתוב ספר, ויהיה שם את הקטע הזה, ומישהו שיקרא אותי באיזה שיעור ספרות הוא ככה ירחם עלי, והכל.

ואז הוא ינתח את הדמות שלי, ויתהה לעצמו איפה הברווזים או כמה שאני מתלהבת.

גמרתי התפסן, היום באוטובוס. חזרתי הביתה מהבצפר עם השקיעה, החושך מדיע מוקדם.

מחר דצמבר. זמן עובר, חלפה שנה.

עוד קלישאה?

מרוב כל השקרים שכחתי מי אני.

מרוב ציניות לא רואים רגשות.

מרוב עצים לא רואים את היער.

אם אני אלך, יתגעגעו אליי?

אל תספרו לאף אחד שום דבר. אם תספרו, ישר תתחילו להתגעגע לכולם.

ויש עלי מה לספר.