לא היה לי דבר להציע לאיש פרט לבלבול שלי עצמי |
| 12/2002
אני מרגישה ריקנית היום
ריקה כזאת. את הנשמה הגדולה ומתוסבכת שלי מרחפת לה בגוף, ריקה לחלוטין ממשמעות.
אין לי משמעות היום. אין לשום דבר היום.
אני לא מרגישה משו כרגע. שום רגש. לא טוב ולא רע.
לא עצובה, ולא שמחה, ולא דכאונית או מאושרת וגם לא באמצע. כלום.
רק בוהה בחלון עם הפה קצת פתוח והבעה ריקנית על הפנים.
אני חושבת שסוף סוף עבר לי המצב רוח המעולה שהיה לי בימים האחרונים. חבל, דווקא היה נחמד...
באוטובוס הייתי לבד, וקראתי. ספר טוב. הרבה זמן לא קראתי ספר טוב, או ראיתי סרט כזה. אני יוצאת מסרטים מהרגשה די מאוכזבת בזמן האחרון. חבל.
בבצפר גם הייתי לבד. או שהרחקתי ממני את כולם. במצבים כאלה אין לי כוח להיות עם אנשים, אני נסגרת בתוך הקונכיה הנצחית שלי ונועלת את השער. למי אכפת מהשאר?
קראתי הרבה היום. זה נחמד :) בא לי לקרוא עוד, אבל אני פוחדת לסיים את הספר (כבר עברתי את החצי מזמן). ואז מה אני אקרא?
ראיתי אותו היום. כלום. הוא עשה לי שלום, והחזרתי לו. אני חושבת שדי ביאסתי אותו עם המצב רוח המחורבן שלי. מסכן. מתי אני כבר יאהב אותו?
גם גשם ירד היום לקראת הצהריים. גם אתמול זה היה ככה. אבל בכלל לא קר.
באחד השיעורים העברתי את הזמן בבהייה אינטנסיבית בחלון, בסורגים, בגשם שיורד, עם הפה קצת פתוח והבעה ריקנית. בטח נראיתי די מוגבלת...
יש לי מבחן מחר. ויומולדת עוד מעט. טוב נו.
מקווה שיעבור המצב רוח כמה שיותר מהר-
אני.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
