לא היה לי דבר להציע לאיש פרט לבלבול שלי עצמי |
| 1/2003
 קטע? אין מצב
שלום, מוכרחה לציין. מה נשמע איתך? כן, איתך? נחמד לשמוע שיש מישו בעולם שחושב עלייך, הא?
אז זהו, שלא.
הגזע האנושי הוא חרא של גזע. אני חושבת שאלוהים (כן, מאמינה בו, ולא, לא שומרת) יוצר כל פעם מן סוג של משו חדש ה-כ-י שוס בעולם ומהחסרונות יוצר דברים חדשים לשחק איתם.
אז לדינוזארים היה ראש קטן? לצעצוע הבא שלי יהיה שכל, והוא יידע איך להשתמש בו.
אווו, טעות.
נראה לי בסוף אנחנו נשתלט על העולם. בעסה.
בכל מקרה, למרות העתיד השחור שכביכול אני צופה לנו, אני באחלה מצברוח עכשיו. אין לי מושג איך זה יצא.
ושאני באחלה מצברוח אני לא יודעת לכתוב ("וזה חבל...") אז אני יעזוב לשניה את הקטע היצירתי ואספר לך (ושוב, שימוש בגוף שני כדי ליצור אווירת קירוב שלמעשה אין לי מושג מי אתה ומה אתה עושה פה) את קורותי.
אני, נקבה בת 15 ושבועיים ככה, בעלת אופי מתוסבך, אישיות שמומלצת להתפצל ונטייה ימינה, עשיתי לעצמי רשימה לשנה החדשה. מה אני חייבת לעשות ואם לא אני מה זה מכסחת את עצמי במכות (קינקי...;)).
אז חלק מהרשימה?
אני חייבת למצוא אהבה
אני חייבת למצוא חבר
אני חייבת ללמוד לנגן כמו שצריך על הגיטרה
אני חייבת ללמוד לכתוב כמו שצריך
אני חייבת להתנשק (אבל רק מתוך אהבה/רגע מושלם ושטויות קיטשיות אחרות)
אני חייבת לברוח מהבית (היי, אני יכולה לסמן וי!)
אני חייבת לראות ככה וככה סרטים
אני חייבת לקרוא ככה וככה ספרים
והרשימה עוד ארוכה ומפותלת...
אה, כן, הבריחה מהבית.
אתמול ברחתי מהבית.
רבתי עם כולם, ואבא היה בדרך הביתה להראות לי מה זה. אפילו ששנאתי את עצמי לא יכולתי יותר וברחתי. הוא ראה אותי בדרך אבל ברחתי ממנו בכל אופן.
הסתתרתי בגן הציבורי מאחורי שיח (דווקא היה די נחמד שם), בוכיה, נסערת, ונראית די איום ונורא.
אחרי חצי שעה יצאתי ורצתי לחברה שלי. הוא כל הזמן עשה סיבובים עם האוטו אז הייתי צריכה להסתתר מאחורי קירות/מדרגות וכאלה דברים סטייל ג'יימס בונד. אם לא הייתי בוכה כל כך באותו רגע אולי הייתי משועשעת.
בסוף הגעתי אליה, מסכנה, לא ידעה מה אני רוצה מהחיים שלה. הייתי שם כמה זמן.
אחרי שעתיים ככה הם לקחו אותי הביתה. אני חסרת תועלת.
וזהו, זה הסיפור שלי, בקצרה. זה שבוע חמים יחסית ואין גשם כל כך, אבל ממש חם בבוקר. וזהו.
סוף שיתוף.
ביי לך (אלמוני)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
