חשבתי ובשיעור ספרות פתאום נזכרתי בחיוך שלו. לא ראש, לא פרצוף, רק אותו פס שפתיים נמתחות בחיוך, קצת ילדותי. היה שם אור, אז זה כנראה היה אצל טלי. בעיקר החיוך, באותו שביב זכרון פתאומי לא עלה מיד אחריו גם שאר הפרצוף, למרות שהצלחתי להזכר בו שניסיתי, פשוט לא ברור לי אם זה היה שם ובאיזה רקע.

העיניים שלו מוארות. שפתיים נפוחות וחיוך ילדותי של אדם בוגר. כנראה לא השתנה הרבה ב10 השנים האחרונות, לפחות בפרצוף (אם לא בפנים).

נזכרתי בכל זה וחייכתי גם, באמצע שיעור ספרות. אינסטינקטיבית, בלי לחשוב כמעט, ואז צחקתי על עצמי קצת בלב וחייכתי בקול, יותר.

היום יפה לי לחייך. למרות הרבה דברים.

אה, וגם הוצאתי טופס ירוק.

זה בכלל לא ברור מאליו.