"טוב חברה, אממ... אני שמחה להודיע לכם ש.. אני בת 15"

ופתאום שאר זוטות כמו אמינם בסרט חייו ובטריות שנפלו על הרצפה לבלי שוב נראו הרבה פחות חשובות. אסקיוז מי, סוף סוף עליתי לגיל הנכון, שנה וקצת אחרי כולם, אני לא יכולה לקבל בשקט איזה היום יום הולדת קטן?

מה? בכלל לא חשבתי את זה.

בכל מקרה, הם התחילו לשיר היום יום הולדת. מי?

גראנד, חיפושקה, סאנד, ראלף, סוז, פוסטי, וחברה שלה. וגם אינקה היתה בחדר שלי ובכתה מהארי פוטר צעקה מזל טוב. ואז חזרנו לראות את הסרט.

"מה? מה זה?" חשבתי (שוב בקול) לנוכח הקיר שטוף האורות הרוקדים. "נו, איריס, מה שרפת הפעם?"

ואז אמא התפרצה לי לאמצע הסרט עם עוגה ואחות בגיל מצוות שלא בא לה להתבגר. עוגה עוגה, אבל למה לשיר?

שוב היום יום הולדת, ושוב פוזות של "נו, פוו. פוו. את מסתירה לי את הטלוויזיה." ופלאשים שתופסים תמיד לא ברגע הנכון, ושאר דברים לא מעניין.

לא מעניין.

לא מעניין.

לא מעניין.

נגמר הסרט, בצורה מפתיעה (חשבתי לעצמי באמצע הסרט שהוא נחמד נורא, ואז בווש הוא נגמר!)

הם התחילו לראות עץ הדומים תפוס. בלי ציניות, הוא דווקא נחמד מאוד. במיוחד הקטע עם הרר, רר, רר, רר. תהיתי לעצמי כמה מטומטם וקיטשי זה, ואם אני אעשה את זה אז באמת לא תהיה לי אחת ראשונה.

החארות התפרעו לי בבית עד 2, הלכו. הכרחתי את אינקה להשאיר לי את הספר המהולל הכחול הזה, אחרי שסילקתי אותה מהבית ביילול "הוא מת, הוא מת!!"

קראתי עד 3 וחצי, אולי 4.

הלכתי לישון.

ב12וחצי התעוררתי לצלילי Rommance, שוב. גראנד, אמרה לי מזל טוב.

התקלחתי, התלבשתי, הייתי קצת באינטרנט. המוני ברכות, מזל טובים, מקוריות ולא מקוריות הציפו אותי-של אנשים שמכירים, שפחות מכירים, שבכלל לא, וגם סתם כמה מנומסים.

הלכנו למסעדה סינית, המשפחה והכל. זה משעשע קצת, שאני אלך למסעדה סינית. אה כן, קוראים לי קצת סינית בזמן האחרון כי בטיול באחת משיחות הקבוצה, באחת מהתפרצויות הזעם שלי העילגות והבעיות בעל פה שלי גרמו לי לפלוט במקום "אז מה הבעיה שלכם אם זה שאני צינית?" ל"מה הבעיה שלכם עם זה שאני סינית?".

מגחך.

אכלתי, והמון. כמה שצמחוני יכול לאכול במסעדה צינית, אה סינית.

דרך אגב, את יום שישי (לפני שבוע) גמרתי עם 0 שקל בקופת חרסינה, לאחר שיום לפני זה בזבזתי את כל חסכונותיי (180, לא להתלהב) על שני זוגות מכנסיים מציפי.

ביום שבת קמתי לתוך 400 שקל חדשים (200 מאמא, 200 מסבתא), בארוחה קיבלתי עוד 220 (100 מבעלה של סבתא ו25 דולר מסבא) שזה אומר 660 שקל. וואו.

אני חושבת שעכשיו אני אקנה מצלמה. עם זום והכל, לא דיגיטלית. זה יכול להיות מהדברים היותר טובים שקרו לי.

"שתתחתן" סבתא שואלת את האח שלי בן ה9 "אתה תזמין אותי לחתונה שלך. נכון?"

"בטח" הוא אומר ובשיא הטבעיות "אם תחיי".

מלאה למהדרין החזירו אותי מהר מהר לקן, כי אני פאקינג מאחרת לפעולה. אמרתי שלום לחניכים, מזל טוב פה שם, ונכנסנתי לחדר בוגרת לסגור דברים אחרונים.

"נו, תפתחו לי. זו אני"

נכנסת לחדר, החשוך (לא מפתיע, למי יש כסף לחשמל?) אבל עם אור באמצע. היום יום הולדת, דה, אז הבאנו לך עוגה, נרות, אחד לשנה הבאה וזה.

עושה פוזות של נושפת, מכבה את הכל (לא כמו אתמול שלקח לי שלוש פעמים לכבות. לכו תעשו פוו וגם תתרכזו באמינם, תוךכדי) לוקחת ביס (כמה שאפשר, יש פעולה).

כרטיס ברכה מסאנד, והיידה לפעולה.

מחרטשת משהו, למי יש כוח?

יושבת עוד בחדר בוגרת.

גראנד וחיפ נכנסות. מושיטות כרטיס ברכה מסנוו (בתאילנד באהבה) ומביאות לי רשימת מתנות.

מתנה מספר 1#- כדי שתפסיקי לבקש מאחרים, כדי שתפסיקי להסריח, כי צריך.

"איזה מותק, קניתם לי דאורדורנט?!"

אגב, הוא מעולה.

מתנה מספר 2#- כי שחור זה איכס, זה טעים וכי ביקשתי.

"הא? אוו, מקופלת לבנה! אבל לא ביקשתי."

"שש, אל תגידי לנו"

מתנה מספר 3#- המסחור.

הביאו לי גורמט כזה מפאייטים מתגהצים, בורוד ולבן, עם השם המסחרי שלי.

"אוווי, זה כלכך יפה! אע, זה נשבר?"

מתנה מספר 4#- כדי שהמכנסיים שלי לא ייפלו, כי זה מצרך הכרחי.

בתוך קופסת עץ קטנה ומקושטת בשם שלי, חיפושיות ושאר דברים מלאי צבע, מלאי של לא אחרות מסיכות ביטחון.

"יש פה בערך איזה 50"

"אוצר אבוד"

מתנה מספר 5#- סוד.

"מה סוד?!"

פותחת את העטיפת מתנה הקטנה, באיטיות, עד הסוף. לא מוצאת כלום, מקבלת מכה בראש מגראנד.

"פוסטמה"

איזה כיף.

פעולה שלי התבטלה, היידה הביתה.

לא זוכרת מה עשיתי שם, אבל היה כיף. מאוד.

זה נראה כאילו לא נהניתי, כאילו-זה הכל? אבל באמת שאפילו ששום דבר מיוחד לא נעשה שם, היה כיף. ממש כיף. הייתי שמחה, וזה מה שחשוב, לא?

את היום סיימתי בשיחת טלפון עם חיפ, בוהה במרקע הטלפון שלי עד ש23:59 יתחלף ל0:00.

"זהו, נגמר. ה28 לדצמבר עכשיו."

"מה? היומולדת שלך לא ב-28?"

יום אחרי זה גם לא היה יותר מידי מיוחד. לא זכרו יותר מידי את היומולדת שלי,  וגם חיבוקים של מזל טוב לא נראו בשטח. אבל מי צריך? העיקר שנהניתי.

קיבלתי שני נרות מס' ובעטיפה של המתנה היו במקרה שני מטבעות שוקולד, שהיו הרבה יותר שימושיות מהמתנה עצמה.

גם קיבלתי ספר פתגמים וקטורת מסאנד ופוסטי. אין לי מושג למה, אני לא בדיוק מדליקה קטורת, ואחרי שניסיתי ביום שלישי נחנקתי ואני לא חושבת שאני אעשה את זה יותר. פוסטי שואלת כל הזמן אם אני אוהבת את המתנה היא תקבל אותה בשמחה. איזה כיף שאנשים מתחשבים.

ביום רביעי סנוו חזרה מחו"ל. קיבלתי צעיף, והוא פאקינג יפה. ה22 במספר, אני חושבת, אם יבואו עוד אני פשוט אתחיל לתרום חלק לצדקה.

אני חושבת שמבול המתנות הפסיק אז.

אבל היה כיף.

אם עוד מישהו רוצה לשלוח משהו, מתנות יתקבלו בברכה. פרו, אפילו עוד יותר.

אתמול צילמתי שני תמונות נחמדות את אמא, וכשאבא חזר היא סיננה לו שאני צריכה מצלמה כי נמאס לה שאני מבזבזת את הפילם שלה על שטויות, ושאני נהנית מזה והכל.

אז נחכה בקטע של הלקנות לבד מצלמה.

88 בהיסטוריה. הו, הגאווה.

יום נחמד עבר אתמול, אחר צהריים נוראי, לילה מוזר.

תרגמתי 5 שירים של רדיוהד. הו.

יום טוב, בוקר טוב, לילה טוב.

הלכתי לקרוא הארי פוטר, להית'.

עננה.

(עיצוב חדש בקרוב מידי)

"אז בת כמה אמרת שאת?"

"15"

"מה?"

"מה!!"

"אני לא מאמין! זה אסון!!"

"המ?"

"לחשוב שבשבוע שעבר שהסתכלתי לך במחשוף, אלו היו ציצים של ילדה בת 14!!!"

"אבל.."

"זה כמו לחשוב מחשבות זימה על ח'ניקים."

"אבל.."

"אחותי בח'. אוח"

"אבל נהנית מכל רגע!!!"

"יש בזה משהו"