לספר, לשתף.

אבל אני לא יודעת מה.

אני מניחה שטוב פה בימים האחרונים. כן, ממש טוב, ונחמד כזה (אבל אל תגידו לי, נו). אני מניחה שזה יעבור עד הערב, אבל עדיין.

אני רוצה לשתף, אבל מה?

שאתמול הלכנו ביחד הביתה?

שיצאתי סוף סוף מהבית, לפני שאיבדתי את שפיות דעתי מההורים?

שאני פיינאלי אוהבת את הכיתה, נהנית ללכת לבצפר?

שהלכתי היום הביתה ברגל, את כל ה6 קילומטר ו-, רק בשביל חוויה? והיה כיף?

לשבת בבית קפה, על כיסא, עוגה, קפה ושוקולד..

לנוח, לנשום. כי אני עייפה, עייפה כלכך.

לשכוח את כל הדברים הרעים. את ההורים שלא מדברים ומוציאים עלי את כל העצבים, את הלחץ מהלימודים, את הלחץ מהתנועה..

לשבת על כוס קפה ולשניה להתכנס בתוך הבועה שלך, לעזוב את הציניות בחוץ-את כל המתח, והחרא, והאיכס שיש בחוץ-ולחייך. לצחוק על זוטות.

לשניה אחת, אפילו להנות.

ואם העולם יתהפך, ולונדון תשרף-אני אשב לי על החוף עם הגיטרה.

אני רוצה להיות בלהקה, שאגיע לשמיים-כל אחד יודע לנגן על גיטרה, והם יהיו אף אחד יותר.

יום טוב, בתקווה שזה יישאר ככה, לא יתמוטט עד מחר, ואולי..

ואולי אפילו יהפך למגמת עלייה.

עננה.