לא היה לי דבר להציע לאיש פרט לבלבול שלי עצמי |
| 1/2003
 המטרה החדשה בחיי
לפחות ככה החלטתי. לפחות השבוע. לפחות היום.
אחרי שבועיים שלמים של "בוהווו אני מסכנה" לקחתי את עצמי במרפקים, נתתי לעצמי שתי סטירות והחלטתי-אני מהדיכי יוצאת!
אז עשיתי גבות, התרחצתי, השלמתי עם מי שצריך להשלים, עשיתי שיעורי בית ואפילו (!) הורדתי 47 קלוריות!
אין, אני פשוט גאה.
אז יום ככה הרגשתי פחות או יותר סבבה. היום קצת פחות (אאךךך... הורים) אבל אם הצלחתי לעבור בשקט אנגלית-נעבור גם את זה!
היום החלטתי שאני הולכת למגמת מוזיקה. טוב נו, נהיה מציאותיים- אני הולכת לנסות להתקבל למגמת מוזיקה.
אוקיי, אני חושבת על הרעיון של מגמת מוזיקה, אוקיי?? מה אסור לי קצת לחלום בחיים?
תמיד אהבתי מוזיקה (כמו ששנאתי מתמטיקה).
בכיתה א' התחלתי ללמוד על פסנתר. אחרי 3 חודשים המורה התפטר, אבל זו היתה התחלה די טובה!
בכיתה ג' התחלתי ללמוד חלילית. בזה דווקא הארכתי ימים אבל זה עבר מתישהו בסביבות כיתה ה'-ו'.
אבל עכשיו, אהבתי האמיתית. לעולמי עד. לנצח. להמשך הדורות-
מפוחית.
טוב נו גיטרה, אבל זה היה נחמד אם הייתי לומדת על מפוחית, לא?
אז גיטרה, אקוסטית, קוראים לה גלית (היום החלטתי) והיא אחלה. באמת. נורא קשורה אליה.
אני לומדת שנה++ ולמרות זאת-השגיי שואפים ממשאף במקרה הטוב.
אז כן, עכשיו אני מנגנת נחמד אבל היה נחמד יותר אם הייתי מנגנת טוב. וזה עוד אחלה עם כל המצבים שלי (הילדה נעל).
ומסתבר שהוריי היקרים לא בדיוק תומכים ("את מנגנת כמו אלפקה, יא נגררת") וזה די עצוב אבל בכל זאת.
בחודש וחצי האלו עד הבחינות אני הולכת לשרוף ת'נשמה שלי על הכלי המסכן הזה, עד שייצא עשן (או מיתר, תלוי מה יקרה קודם). וזהו.
Wish Me Luck?
נ.ב- יצאתי לחפש אהבה, מייד אשוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
