לימודים:

מה אני לומדת?

מתמטיקה- 5 יחידות, 007- כרגע עם מבחן 60, מבחן שלא ניגשתי ו76 בבוחן מוקרץ, אבל הם היו מזמן (חוץ מהמבחן שלא ניגשתי), ואני כן מרגישה מבינה. קשה להסביר.

וקטורים- פחות או יותר מסתדר. אנליטית פחות, לוגים וחדוו"א-יותר. הנושא החדש- אני לא חושבת שהייתי באיזשהו שיעור שלו, מקווה שזה לא רק הנוכחות הדלה שלי בבצפר אלא שעדיין לא פתחנו בו. בגרות קיץ, אז יש זמן.

אנגלית- 5 יחידות. איך זה קרה, אבל כשהתאמצתי ממש העליתי את הממוצע מ74 ל76. גם ככה אני מעוצבנת על השאלון. החלטתי לא לגשת עכשיו לF, אלא להניח לזה קצת ולגשת לשניהם בקיץ. אז המורה די פחות לחוצה עלי בשיעורים.

תנ"ך- 83, 77, היום היה מגן. זה ממוצע טוב בשכבה. לשלושתם לא התכוננתי, אבל אני חושבת שאני מתמודדת עם זה טוב. בגרות חורף עוד חודש אם אני לא טועה. לשיעורים אני כמעט ולא מגיעה, המורה לא מלהיבה אותי במיוחד. בטח תגיש אותי על משהו בסביבות שבין ה70-80, תלוי במגן ובכמה היא תתנקם בי על זה שאני נכנסת לשיעור שלה פעם בחודש.

ספרות- בגרות חורף של כיתת מורחב. בגלל שבכיתה הרגילה לומדים חומר של קיץ שחררו אותנו משם, וזה פחות שעתיים בשבוע. 90 ו87 בטרום מגן, ממש היום קיבלתי. ציונים בתעודה משנים קודמות, בסביבות ה80-85. בטח תגיש אותי גם על משהו בסגנון.

ספרות מורחב- הפסקנו זמנית עד לאחרי הבגרות חורף של ספרות.

פסיכולוגיה- היה מבחן אחד, נראה לי שהלך טוב. לא ממש מסתדרת עם המורה (לא בצעקות וכאלה, סתם היא נזפה בי על כל מיני זוטות. למה אני לא כותבת במחברת כשהיא מדברת וכאלה. אמרתי לה שאני פשוט לא כותבת במחברות, אבל בעקרון אני לא ממש מקשיבה לה). בגרות קיץ.

עבודה בפסיכולוגיה- לא נראה לי שהייתי ב5 שיעורים מתחילת השנה, מחר היא מכריחה אותי לבוא. צריך להגיש מחר את החלק התיאורטי, אני חושבת שיש לי רק נושא. אני אגיד לה שאני אתחיל אחרי הבגרויות חורף. אני לא רגילה לעשות עבודות בהיקף זמן גדול.

אזרחות- הגשתי עבודה אחת, לא יודעת כמה קיבלתי. כנ"ל לגבי המבחן. הלך לי טוב אבל, מצד שני, עוד אנשים שהלך להם טוב נכשלו, אז נראה. בגדול, אני אוהבת אזרחות ומסתדרת עם המורה ופעילה בשיעור, אחד השיעורים היחידים שאני באמת שם, אם םיזית אז גם מחשבתית. באמת מורה טובה. בגרות קיץ.

ספורט- אין על מה לדבר, השלמות.

הבעה- הייתי ב5 שיעורי הבעה בערך, אבל לא רק בגללי גם כי כל הזמן הזיזו לי את המערכת והחליפו לי מורות. בסוף הגשתי חיבור אחד שהתיש אותי לחלוטין, אבל קיבלתי עליו 100. תרבות המותגים קיקס אס, באמת יצאלי טוב. אם ילך טוב במגן (חמישי) גם תגיש אותי על 100. בגרות חורף.

שנים קודמות, כי עכשיו זה גם מתאגש למשהו-

לשון- 96 סופי (100 הגשה, 92 בבגרות)

היסטוריה- 95 א' ו85 ב' (ב' זמני: הגישו אותי על 94 וקיבלתי 77, אבל הגשתי ערעור)

אנגלית E- 93 סופי (הגישו על 87, קיבלתי 98)

מתמטיקה- 75 ב005 (הגישו על 60, קיבלתי 89. הייתי צריכה לשפר את הציון הגשה, אבל נקטע מחמת חוסר כוח), ו92 ב006

זהו נראה לי.

בזמן האחרון לא כלכך הופעתי לבצפר כי לא היה לי כוח, ועכשיו תקופת המגנים והבגרויות אז בכלל שכונה. מחר Debating, מקווה שיהיה מגניב.

כיף להיות בי"ב בסופו של דבר.

תנועה:

עדיין מדריכה (ז'), מרגישה שמשתפר. הקבוצה גודלת, הקבוציתיות עולה. יש עוד הרבה לשפר, אבל נו טוב. אני מבינה את עצמי.

חברת קבוצה- שבוע שעבר אני ומאיה העברנו פעולה טובה שגררה לשיחה טובה. ביום שבת עברנו פעולה טובה עם המ"גית. אני חושבת שאנחנו יכולים לקחת אחריות. אני מאמינה בכל אופן. אין לי כוח להתחיל להסביר, זה דברים שרק חברי קן בשכבות מסוימות יבינו.

חברת גרעין- שישישבת סמינר חתימה. אני מאמינה שהרוב יחתמו, למרות שישנה בעייתיות עם שתי קבוצות וחצי. אבל אמרתי את זה כבר (במציאותי, כן), שאני חושבת שיש לנו גרעין שיש לו םוטנציאל להיות גרעין חזק, אנחנו רק צריכים בעיטה בתחת, זה הכל.

אבל מה, אבל איך?

מוסדות חניכים- לא הולך לי לקחת אחריות על מועצת קן. מזכירות חניכים ברביעי הבא. מרכז התנועה. מקום מגניב.

אבל אני אצליח? לא יודעת. בלימודים אני בטוחה רוב הזמן, כי מה זה כבר ציונים, זה קל בשבילי פחות או יותר. אבל להתארגן, אבל לעשות דברים באמת.. זה באמת קשה. להצליח לחיות בצורה מסוימת והכל.

שימרית אמרה לי היום "את בטוח תעברי תיאוריה", ויש סיכוי, אם אני רק אלמד. אם אני רק אלמד, אפילו לא לחרוש, אלמד, אקרא ספר, אקשיב בשיעורים, יכל להיות לי 90-100. אני טובה בדברים האלו- יש לי קליטה מהירה, זכרון חזק ואני מסוגלת להסתדר טוב עם שאלות של מבחן. אבל אני חושבת שכלכך הייתי מעדיפה כמה אחת אפילו פחות ממה שאני עכשיו, ברמה שתדרוש ממני קצת התאמצות, רק שילך לי יותר בדברים הפרקטים. כי מה זה תיאוריה שלנהוג אני לא אצליח לעולם.

אם כבר בנהיגה עסקננו-

שיעור 15, 40 דקות.

אין תיאוריה, כנראה שאגש השבוע.

אני משתפרת במובן של אני הרבה פחות גרועה מפעם (חסרת קוארדינציה וריכוז), אבל אני לא באמת מרגישה שיש תהליך למידה. בדברים הכי קטנים, יש שיעורים שהולך חלק, ויש כאלו שפתאום שכחית הכל, ברמה של שיעור 3- זורקת את הקלאץ', נתקעת בהילוכים, לא שמה לב לתנועה.

שהיה לי קשה בהתחלה להשתלט על האוטו אמרו שזה בסדר, תוך מקסימום 10 שיעורים זה יעבור, הבעיה האמיתית היא להשתלב בתנועה.

וול, עדיין קשה לי בזה. הייתי שיעור אחד בנתניה, והיה נורא.

אבל יהיה טוב.

כושר-

אין. הלאה.

אבל יותר טוב לי חיצונית בגדול. מאז העדשות, זה כאילו עולם אחר.

ברגע זה ממש-

אני צריכה לעשות גבות ושפם, וטיפול פנים יהיה במקום. להתחיללאכול נכון- פחות בשביל הצורה של הגוף, יותר בשביל עצמי. אני יודעת שזה לא טוב הכמויות הגרנדיוזיות שנאי אוכלת סתם כי משעמם לי ותוקעות אותי. לא עושות לי טוב.

להתחיל לעשות ספורט כמה פעמים בשבוע. כי זה בריא, באמת.

להחליף מרכך. להפסיק להיות אובססיבית לכל מיני בגדים, מי מסתכל על זה בכלל. להתלבש הכי פשוטי ונוח ועם חן. באמת שאף אחד לא שם לב. מה זה כבר, בד?

זה יעזור אם אני אסדר את החדר.

לכבס יותר.

עבודה-

אין. למצוא.

צבא-

צו ראשון היה לפני חודשיים בערך. פרופיל 97. כנראה קב"א גבוה.

עכשיו (ממש אתמול) קיבלתי סוף כל סוף זימונים (היפ היפ), מועמדות להתמיינות לשחקים וחבצלות או משהו. לא ממש מסתדר לי עם האתר והססמא. אני לא באמת רוצה, אבל זה סתם נחמד לדעת, כי זו הדרך המפגרת שלנו למדוד אנשים- לפי הקב"א או הציונים בבצפר.

תאריך גיוס- 19.4.07, אבל לפי איך שזה נראה עכשיו כנראה יותר לסביבות אוגוסט נובמבר- לאותה שנה.

אני רוצה להיות קצינה. אפילו שאני לא יודעת מה זה באמת אומר.

משפחה-

אין לי כוח להתחיל לדבר על זה.

פולמוסים-

עם מי אני בריב עכשיו? או לפחות אי סדר מסוים.

ביום חמישי אני ושימרית התווכחנו נורא, במהלך הפעולה, על דברים רגישים. היא עשתה לי קצת ברוגז של יומיים (אף פעם לא הבנתי את המהות האמיתית של ברוגז), אבל היום דיברנו ובסדר. אמרתי גם משהו, אז בשבת, שהצית אותה והיא התעצבנה, קמה, לקחה את הדברים והלכה. רדפתי אחריה למטה וחיבקתי אותה כלכך חזק שלא תלך. היא התעצבנה ואמרה שאני מכאיבה לה אבל היא נשארה בסוף לפחות לדיבור. למרות שהרבה פעמים מתחשק לי פשוט להחטיף לה, מה שהיא צריכה זה בעיקר חיבוק.

טלי- אחרי כמה חודשים תמוהים אני באמת לא יודעת על מה, דיברתי איתה ביום שבת (פשוט קרה, כשמאיה לוחצת מהחדר השני). דיברתי איתה על כל מיני דברים. היא אמרה כל מיני דברים בסוף שעצבנו אותי, אבל לא היה לי כוח להכנס לזה אז ויתרתי. בסוף הסכמנו על זה שעדיף להסתדר וזהו, לא חייב לאהוב ותחת שכזה, אבל בלי שנאה לפחות. כמו שאמרתי, מעולם לא האמנתי בברוגז.

אפילו הסתדרתי עם מיי. מאז מה שקרה בסמינר שלפני הרפסודיה, סתם תקרית לא נעימה שהיא עצבנה אותי. זה לא נורא כלכך, רק שאני מתעצבנת על אנשים, אני לא מסוגלת שהם יגעו בי. מצמרר אותי נורא, המגע הכי קל. והיא לא הפסיקה ללטף אותי אחרי זה, אז מאוגוסט אני סוחבת סלידה לא מובנית. אבל התגברתי על זה (נתתי לעצמי כמה כאפות מבפנים), ודווקא הסכמתי איתה הרבה, אפילו באתי אליהאחרי זה והכנו אוכל והיה נחמד.

הילה- אחרי מאורעות השבוע האחרון (היום שבוע), בגלל שכלכך פחדתי ולא ידעתי כמעט ולא אמרתי לאף אחד. אפילו לא עכשיו. שזה התחיל לצאת ברסיסים, ואז כל הסכר נפרץ, שכחתי. היא נפגעה שלא אמרתי לה, היתה קצת עוקצנית, אבל התקשרה אליי ביום שבת בערב ואמרה שהיא מצטערת על זה והיא לא באמת היתה חייבת לעקוץ על כל מיני סימנים כמעט לא נראים בצוואר. אבל היא צודקת.

לילך- היא נפגעה ממני, ואני מבינה למה גם, היתה לה סיבה טובה. כל העסק היווה טריגר להתקרבות שלה אליי- היא אוהבת אותי נורא (וגם אני אותה), והיא אף פעם לא נקשרה ככה לחברה, והיא מפחדת להפגע. והנה היא נפגעה ונסוגה. אני מבינה, ואני חייבת להסביר לה כלכך הרבה דברים. בעיקר כמה אני אוהבת אותה. (ואנחנו מדברים פה על חברות, אומנם יש לי בלוג אבל אני לא לסבית. אף פעם לא הייתי אופנתית במיוחד) סיפור אחר בכל מקרה.

יונתן- כועס עלי ובצדק, אבל לא נורא. לא כי זה לא נורא, אלא כי.. אין לי כוח להסביר, וגם הוא לא יבין, אבל זו הבעיה במקלדת.

חוץ מזה הולך בסדר. מי היה מאמין.

בגדול-

די בסדר. אם רק לא היתה לי את הנטייה הדכאונית הדפוקה הזאת והיכולת להרוס דברים מחמת עצלנות, ואם רק הייתי אומרת לעצמי פחות שאני בודדה כי זה בולשיט, אני סתם פחדנית, אז הייתי אפילו צריכה להיות ממש שמחה.

אבל אני רק רואה את הדברים ככה כי כרגע אני בעלת כל מיני סטאטוסים לא מחייבים למיניהם.

עוד שנה מעכשיו?

הייתי רוצה שמשרד התעבורה ירשה לי לנהוג, מאוד מקווה שאפילו בלי מלווה.

לא להיות בבית. אני חושבת שכרגע בצעדי ענק זה מגיע לאלטרנטיבת המקום השיתופי יותר. זה יהיה מוזר.

לעשות ספורט. לאכול מאוזן.

להיות כבר אחרי הספר החמישי של הארי פוטר (התחלתי בסוף אקטובר באנגלית, ולא אכפת לי שעבר רק שבוע וחצי וכל עם ישראל יודע כבר מי מת בסוף, לי נשארו 40 עמודים ואני אקרא אותם בשפת המקור).

ובכלל לקרוא. זה כלכך לנפש וכלכך אין לי זמן.

מקווה שלקרוא את התנ"ך. תמיד רציתי לקרוא אותו ולפרש אותו. אבל זה כנראה לא יקרה, נכון?

להיות יותר בים, לא רק במושב האחורי בחנייה לידו. (נו, מה, היה קר)

לחייך יותר. היום חייכתי ואהבתי את החיוך שלי.

 היה לי כיף לחייך.

לכבס יותר.

שתהיה לי תעודת בגרות. סביר להניח שתהיה, לא ממוצע 90+, אבל תהיה, ואני מאמינה שאני אהיה מרוצה ממנה. אולי חוץ מספורט.

לעשות תרגילי מתיחה בבוקר.

לעזוב את המקום הזה.

לכתוב יומן אמיתי.

לכתוב יותר שירה. פרוזה. ליצור משפטים ממילים חדשות.

איזה פוסט טיפשי.

אני בטח אסיים בנגב. נו טוב, נהיה קרובים לבין גוריון.

אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני.

כמה מהומה על שום מה.

אין דבר.

:)

(*הכותרת לא קשורה, אבל אתם אוהבים אותי למרות זאת)