אני פותחת את הדלת, כבר כמה חודשים כבר לגמרי לבד, מברכת אותה לשלום ויוצאת. הלילה קר כמו שתמיד הלילות קרים בחורף, ותחושה מוזרה של ריקנות של סוך מתפשטת בי. איך זה קרה?

אני פותחת את השער ממתכת. הוא קר.

אני זכרת חצי שנה מעכשיו, פלוס מינוס, שיצאתי מהשער הזה. הסתכלתי על השמיים ובדיוק היתה שקיעה, ופשוט התמלאתי במן אושר כזה. זו היתה הפגישה השניה שלנו לפי דעתי, היא שאלה אוית על מהלך החיים שלי. וסיפרתי, סיפרתי הכל. אני באמת לא יודעת למה הפגישה הזאת מלאה אותי כזה אושר, זו בהחלט לא היתה הפעם הראשונה שחלקתי עם מישהו את ההיסטוריה האישית שלי, ובמיוחד לא עם פסיכולוגית, אבל משום מה אני זוכרת את הרגע הזה שיצאתי מהבית שלי, חציתי את הכביש והכמה מטרים לבית שלי, והרגשתי כזו.. שלוות. אופטימיות לעתיד. מן אושר רגעי שעצר לרגע לנוח עליך.

"אממ.. תגידי, אנחנו קובעות פגישה בפעם הבאה?"

"תגידי לי את"

"אני.. לא יודעת. אני חושבת שאני.. לא צריכה. יותר"

כן, זה מוזר, אני, מרת התסבוכים, אבל לא.

פגישות לאחרונה, שאני באה ומספרת באריכות על דברים שגרתיים, ו"האמת היא שדווקא ממש טוב לי".

האמת היא שדווקא ממש טוב לי

שאני ממש נהנית בזמן האחרון.

האמת היא שהיה שבוע טוב..

האמת היא שדווקא די טוב לי.

טוב לי! אני. טוב לי.

"אני רואה אותך, ואני רואה שטוב לך. אומנם זה לא רק רצף של הצלחות היסטריות, אבל את לוקחת דברים בצורה מאוזנת יותר. את מדברת על חברים שלך, על אנשים שבאים ומדברים איתך. את רואה את מה שקורה אצלך בבית מנקודה הרבה יותר חיצונית והרבה פחות פגיעה. דברים כמו מה שסיפרת לי היום, על הצילומים לספר מחזור שכולם עמדו והסתכלו, זה הלחיץ אותך, אבל לפני חצי שנה לא הצלחת להתמודד עם זה" או משהו.

(אגב, רוב הציטוטים פה בבלוג זה עם או משהו. אני לא משהו בלזכור)

"באמת טוב לי. גם בדיוק אמרו לי לפני כמה ימים.. איזה כיף לראות אותך ככה. ושאנשים באים אליי ואומרים לי שהשתניתי".

כן. השתניתי. אני השתניתי. באים ואומרים לי שאני פחות ממורמרת, שאני הרבה יותר שמחה, אופטימיות, מאמינה, הרבה פחות צינית. זה נהדר.

זה כלכך טוב.

כבר כמה זמן פתאום מתחשק לי כלכך להתקשר לכל מיני חברים ישנים שהקשר ביננו נותק כשהייתי בנקודה כלכך נמוכה, להתקשר אליהם ולהגיד להם שטוב לי. שאני נהנית מהחיים. שאני מרגישה הרבה יותר טוב. אני אמנם לא בהיי-לייט ולא במן אקסטאזה כזאת כל הזמן, ויש לי עוד הרבה לגעת ולשנות ולעשות בהמון: בלימודים, בחברה, בקן, בסדר ובניקיון ובעיקר בעצמי. אבל הרבה פחות רע לי. אני שמחה הרבה יותר.

איתן גם אמר לי לא מזמן, שהוא מרגיש שנורא השתניתי מאז ה..עדשות. וזה נכון, למרות שזה איתן והוא שם לב רק לנתונים חיצוניים ולא חשב שאני נראית יותר טוב מפעם כי אני משדרת את זה גם.

"האמת זה נכון. זה חצי העדשות, שזה ממש עזר לי, וחצי גם השתניתי נורא בתוך עצמי. אני בטיפול פסיכולוגי כבר חצי שנה, והיא נורא עזרה לי, והיא מצויינת. ממש"

אני מרגישה שחל בי שינוי כזה גדול בשנה האחרונה. הודות לשני הדברים האלו בעיקר, אבל קודם כל לעצמי. זה סתם היתה דרך להסתכל על דברים.

אני יוצאת ממנה, והפעם זו הפעם האחרונה. למרות שאני עוד יכולה להתקשר, ואני בטח אראה אותה עוד אלפי פעמים, כשאני הולכת לפה ולשם.

היא גרה ממש ברחוב שלי, וזה יצר כל מיני סיטואציות הזויות כאלו כמו לפגוש אותה בדרך למאיה כשהיא מוציאה את הזבל, או לראות אותה בדרך הביתה ושאמא שלי כמעט נתקעה באוטו שלה אבל שיהיה. אבל זה עזר כשהייתי צריכה להגיע לשם בזמן- להרדם, לקום 5 דקות לפני, לשטוף פנים ולא לאחר.

ובכלל, הקשר איתה היה כזה מוזר. היתה מגניבה כזאת, שלחה לי אסאמאסים.

"עם מי את מתכתבת?"

"עם הפסיכולוגית שלי"

ועכשיו נגמר.

אני פותחת את השער ממתכת והוא קר, והלילה קר, והמחשבות שלי קרירות. אבל זה מרענן.

אני מסתכלת אל הרחוב שלי. כן, אני מרגישה ריקנות. כן, זה יחסר לי- השעה ויותר הזאת בשבוע ששם יכולתי לדבר על דברים ועל הכל, שם פשוט הרגשתי הכי נורמלית. כמה מוזר שזה לא יהיה. לרגעים שהיא צחקה ממה שאמרתי (כן, אני אוהבת אנשים שצוחקים ממני ואיתי), להבעה המודאגת שדיברתי על המשפחה שלי, למבינה והרגועה על חיי החברה, לחיוך שאיתו היא פתחה לי את הדלת. היא עזרה לי הרבה פעמים לארגן את המחשבות בראש, פחות או יותר. 

אני אתגעגע לזה, בכל אופן.

"שמחתי לעבוד איתך. את מעניינת ומרתקת ומצחיקה, ואני מאמינה שעוד יהיה לך טוב. אני רואה שאת מסיימת י"ב השנה, ואני שמחה שטוב לך, ואני שמחה שהשתנית, ונורא טוב לי לראות אותך ככה"

"גם לי. תודה לך על הכל, באמת. הייתי מחבקת אותך או משהו, אבל אני לא מהאנשים האלה ממש" והיא צחקה.

"טוב, אז נחתוך את הפרידה הזאת כאן ועכשיו ומהר"

נפרדתי מהפסיכולוגית שלי. איזה דבר מוזר להגיד זה.

שניה לפני שיצאתי החוצה חייכתי אליה. "אני אשלח לך הודעה שאני אעבור טסט"

אבל זה כבר סיפור אחר.