פתאום קולטת את עצמי בחלק מהמעגל וחושבת- מה אני חושבת? מה אני חושבת פה?
לקרוא עיתון ולחשוב מה אני חושבת על זה?
מה עם החיים שלי? מה עם מה שיכולי להשיג, דברים שיכולתי להיות בהם?
ואולי זו לא הדרך?
אני מרגישה שאני מונעת מכוח האנרציה והאחריות הקבוצתית. אבל לשם מה? ומה איתי?
רגע, מה איתי? אבל מי זו אני בכלל? והרי אני נמצאת שם, אומנם לא מרוויחה כסף, אבל מימוש עצמי, לא?
לא?
לא?!
ואולי לא?
ובעצם, כל התפיסה הזאת של האני במרכז, היא.. לא באמת באמת בסדר. ברור, צריך להיות גם אתה, אבל לא רק.
לא רק.
האלטרואיזם והאגואיזם שורש אחד להם. הרי יש קשר מתמיד בין אדם לחברה ואין להתעלם מאף אחד מהם.
אבל אולי זו לא הדרך שלי?
אולי בעצם.. אולי בעצם לא?
מה עם דברים אחרים? למה אני מרגישה שהעתיד שלי נחתם כבר?
כל כך קשה לחשוב לפעמים.
לפעמים להגיע לנקודה שצריך להחליט על דברים באמת. לא לעשות את זה או שם, לא דברים נקודתיים- אורח חיים.
שאין שום דבר נכון. בעצם הנכון זה רק הבטחון שאתה מרגיש אח"כ.
לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
