דווקא די אהבתי את איך שבאתי היום לבצפר.

זה באמת לא כזה חשוב, אבל זה כולל דגמ"ח של אמא שלי שמצאתי לפני כמה ימים זרוק במרתף, ובאופן די מפתיע דווקא התאים לי (נו, לאמא שלי יש טעם די זוועתי בבגדים. והיא גם די שמנה)

בכל אופן, לבשתי אותו היום לבית ספר.

בסוף שיעור פסיכולוגיה, כשאני פותחת את העיניים ומפהקת, מתמתחת קצת ויוצאת להפסקה, נעמדות לידי שתי חברות.

"טוב, מה הקטע עם המכנס?" אומרת אחת והשניה עומדת לידה שותקת, כאילו לא מעוניינת אבל תוקעת בי ובו מבטים סקרניים לתשובה.

"סתם. מכנס של אמא שמצאתי" עונה ומרימה גבה. "למה, דיברתם על זה בשיעור?"

הם מביטות אחת בשניה ומצחקקות. "כן"

"סתם, מכנסיים. מה רע?"

"הם עושות לך תחת דווקא"

"יו, תראי" אומרת השניה השותקת. "יא, נכון!"

הרמתי את הגבה השניה כדי שהראשונה לא תהיה לבד, אמרתי 'נו, מילא' ויצאתי להפסקה.

בסוף השיעור השני, אחרי שעה מהנה בספריה (באמת! אני אוהבת להיות בספריה) באה אחת שלומדת איתי ספרות ואמרה לי באגביות כזאת "תגידי, מה נסגר איתך היום?"

"מה?"

"איך שבאת.. הסוויטשירט והמכנס הזה"

"זה.. בגדים.. את יודעת"

"כן, אבל זה ממש לא הסגנון שלך" ותוקעת בי מבט מלא משמעות.

"מזתומרת? זה סוויטשירט פולין ומכנס דגמ"ח"

"כן, אבל השילוב ביניהם.."

"מכנסיים וסוויטשירט?"

"לא יודעת, אף פעם לא ראיתי אותך ככה"

ופתאום העניין נראה לי כלכך סתמי.

"תראי, זה בגדים. אתה לובש אותם, אתה מוריד אותם.. זה באמת דבר סתמי. זה לא אמור לייצג בני אדם"

וזה באמת נראה ברור באותו רגע.

אח"כ יונתן צחק עלי שלי אין זכות דיבור בהתחשב שבכל יום בשנתיים וחצי האחרונות אני מציקה להם ושואלת "איך הבגדים שלי נראים היום????" והאם השילוב בסדר. האמת, הוא צודק.

מה כל ההתעסקות הזאתי סביב בגדים? מישהי גם אמרה לי פעם כשהיא מצביעה לעבר חבורה של י'ניקיות שלבשו כולם בגדים זוהרים נורא "תראי אותם. אין לנו תלבושת אחידה, ובכל זאת, כולם נראים אותו דבר". ודוגרי זה נכון.

בנות (גם אני), בחייאת כבר-

צאו מהארון.

וט"ו בשבט שמח לכל המעוניין.