לעומת אתמול, היה לי יום נפלא. באמת.

טוב נו, לא נפלא. חביב. נסבל.

לא כזה נורא. אולי רק קצת..

די! להפסיק! דיכוי עצמי זה שטן!

בהתחשב בעובדה שהוא היה צריך להיות הכי נוראי בעולם ועמוס כמו הרפת של שרון (גם העגלים, גם הכנסת), מאפס (מתמטיקה) עד ארבע (היסטוריה), לא לרדת בבית אלא בקן בשביל לבנות-להכין-להעביר-לעבור פעולה, התמוטטות עצבים ולחזור הביתה, במקרה הטוב בעשר.

היום, במקרה יוצא מן הכלל כמעט, זה לא היה ככה.

התבטלה שעה אחרונה, ככה שחזרתי בשתיים (לראות את הבית! באור יום!!), וכל האמצע? עבר יחסית טוב, אפילו מתמטיקה. טוב שעבר.

די! בצפר! צא לי מהראש!!

-Next-

למדתי היום תנ"ך, לראשונה מזה שנה וחצי. זה היה מוזר. לא מעניין, אבל מוזר.

מורה עוד יותר מוזרה שבמקום ללמד אותנו את המקצוע, דיברה איתנו על שטויות. נגיד-העובדה שהיא לא הולכת להטיף לנו לדת. כאילו היינו נותנים לה בלי לתבוע אותה ואת הבצפר (ילדים.. מי נתן להם עורכי דין?)

(או לחילופין- זה העורך דין שלך, או שאתה שמח לראות אותי?)

(ואחת אחרונה- יש לי עורך דין, ואני לא מפחד להשתמש בו!!)

(די. אני אתבע את עצמי)

עוד מקצוע חסר תועלת שלמדתי היום-

הבצפר שלנו נורא רוצה להיות חדשני. המורים מראים לנו החומה בשיעורים, אומרים לנו להתנגד למערכת, עוזרים לנו ללכלך את השולחנות, מכשילים אותנו.

ועכשיו, מקצוע חדש.

מקצוע שבו יוצג לנו כל שבוע, פעם בשבוע, נושא מסויים-ואנחנו נצטרך להתדיין עליו (להדּיין? אולי? תופעות בניין התפעל?).

למה?

כי הם לא רוצים שנקרא להם בית חרושת לציונים. כי הם רוצים לתת עוד לתלמידים מתעודת בגרות. כי הם רוצים לפעול לשלום עולמי, הצלת יערות הגשם, וגילוח סדאם. גורו לכם, אויבי ההיפים-בואו נראה שיער בניחותא!

הם מכריחים אותנו לחשוב. כלכך מיותר.

אנשים שעושים את זה בזמנם הפנוי, ימשיכו לעשות את זה לא משנה באיזה מצב. אנשים שלא-פשוט לא. שמעתי מישהי אומרת "אוף, אני כל הזמן שומעת קולות..."

"קוראים לזה מחשבות"

ובגלל זה יש לי שעת אפס מתמטיקה. כיף.

-Next-

החניכים שלי פוצצו עוד פעולה. יש.

-Next-

במקום פעולה לעצמי, החלטתי להיות נועזת עד הסוף, וללכת לג'אם סשיין קצר שנערך בישוב, של כל תלמידי הגיטרה של המורה שלי, ועוד כמה הורים קירחים עם קוקו שזוכרים איך לנגן על גיטרה (ומחזירים אותה הפוך, ולא מבינים למה לבס נפלו שני מיתרים).

טוב נו, הפעולה שלי התבטלה. אני לא כזאת נועזת.

היה כיף, בסופו של דבר. לא עליתי, חס וחלילה, אבל בסוף קפצתי הביתה להביא את האקוסטית שלי והיה כיף. וזהו, עד כאן להיום.

-Next-

חזרתי הביתה, ואמא אמרה שהיא צבעה קודם את השיער, והשאירה לי קצת.

זה לא כזה נורא שאני מתחלקת עם אמא שלי בצבע שיער?

אז היא ואחותי צבעו לי קצת, ממש, אני אפילו לא יודעת באיזה צבע זה. אבל באמת קצת-עם תלתלים עד הפופיק (אפילו שחלק בא מהבית שחי) קשה לצבוע הכל. סתם, מרחו לי את זה.

איזה צבע? אין לי מושג.

נראה מחר.

-Next-

שוב מבחנים! אהה!!

יום חמישי בוחן בלשון (נפי"ו-איזו גזרה מקסימה), שבוע אחריו מבחן שכבתי במתמטיקה. כיף כיף כיף.

-Next-

היום אני חוגגת יומולדת וחודש בדיוק.

איך הזמן עובר מהר שהולכים לפסיכולוג.

-Next-

מפינת הרכילות:

באותו ג'אם סשיין קצר היה איזה אחד, מיקי בוי, שגם לומד אצל אלכס. היה איתי פעם בכיתה.

חיפ דלוקה עליו. הוא עליה.

הם מפגרים.

-Next-

ולפינת ה'אני רוצה אותו' היומית-

אני רוצה אותו. היומית?

כלכך, כן.

-Next-

נרדמה לי הרגל, שזה גם משהו, כי אני לא.

מה אני עושה פה, שאני צריכה להיות במיטה, נוחרת?!

אה, מסתבר שאני נוחרת.

"כן, ניסים"

"מי?"

"גנר"

"מה?!"

"השם השני של גנר הוא ניסים"

"מה? די.."

"באמת. נו, פלאוור סיפרה את זה ביום שישי. היא אמרה לו- 'וואי, אני מכירה מישהו שהשם השני שלו זה ניסים' והוא אמר 'אז? גם שלי!'"

"אויש! ענק"

"את בטוחה שאת לא זוכרת את זה?"

"לא"

"אה, זה בטח בקטע שישנת"

"ישנתי?!"

"בטח, להמון זמן."

"יש מצב. באמת מוזר שהסתכלתי בשעון בעשרים ל4, ואז אחרי חמש דקות היה 4וחצי. את רציני, ישנתי ישנתי והכל?"

"בטח, אפילו נחרת"

"נחרתי?!?!"

"כן, זה היה כלכך מצחיק! ממש חזק, וממש צחקנו עליך"

"נחרתי?!"

"כן, וניסינו להעיר אותך וזה לא עבד"

"נחרתי?!.."

"את בטוחה שאת לא זוכרת? בעטנו בך, הרבצנו לך, זרקנו עליך דברים.."

"בעטתם? נחרתי?"

"כן. את לא זוכרת?! גם שפכנו עליך מים, כדי שתתעוררי-וזה פשוט לא עבד!"

"אני פשוט לא.."

"המשכת לנחור."

הלכתי לישון, אפילו שזה חסר סיכוי.

שתיתי קודם קפה.