הפעם ישנתי.

מה עובר עלי.

לד' יש מישהי.

לת' יש מישהי.

י' סינן אותי מחייו, מן הסתם.

ד' מבריז לי.

מי עוד היה בחודשים האחרונים?

היה את א' שדווקא היה ממש נחמד. באמת. הקטע הכי יפה הוא שלא היה ביננו כלום.

היינו מדברים בטלפון, הוא היה שואל לשלומי, אני הייתי מדברת על עבודתו, על חיים בקבוצה, על הגשמה.. היה כלכך נחמד שאחרי הסיפור עם נדב, שהסתיים די גועלי ("אז.. מה את לובשת?"), מישהו לא כיוון למקום הזה בכלל. מישהו, לפני החלק הדביק של המיניות בין שניים, רצה קודם כל להכיר אותי.

אבל זה התפוגג עם הזמן, איכשהו.

עכשיו, לראשונה בחיי אולי, אין לי אף אחד.

וגם אין לי אפשרות.

קשה לי עם זה.

אני לא רגילה.

אני צריכה להתחיל לחיות עם עצמי ולהתעסק בעצמי, ובהגשמה בלבד.

זה מה שטוב.

אבל איך?

אני מרגישה כלכך מרוקנת ולבד.