"תתרחקי מכל העניין, אל תכנסי אל זה. זה לא קשור אלייך בכלל."

"מה?"

"זה קשור לגרייס"

אתמול בלילה נמסרה לי ההודעה הזו, ה"מדברים עלי אך לא איתי" הזה.

מה ששינה לי בערך את כל היום, כל התפיסה. כל הדרך שאני מסתכלת לגבי אנשים.

אני אנסה להגיד את זה בקצרה, בלי סדרים כרונולוגים, כי אני בעצמי לא יודעת מה קדם למה, או אפילו מה לעזאזל. היה ונמצא שם.

אוף, חרא. אני אפילו לא יודעת איך להתחיל עם הצגת הבעיה הזאת. אולי ככה זה ייראה יותר נורמלי.

דמויות פועלות?

יש אותי. שאני, נו אני.

ג'- האיש, והאובססיה. אידיוט אחד ורצה הגורל ואיכשהו נדלקתי עליו.

עד כאן טוב ויפה (יפה אולי כמו מייקל ג'קסון) עד שנכנסו עוד כמה דברים לתמונה.

יש את אליה. בקצרה? לשעבר מישהי שיכולתי לסמוך עליה, ואז היא מצאה חברים חדשים וזרקה אותי בשביליהם.

ואז הייתי בטוחה שהיא נדלקה עליו. ואני עדיין בטוחה, איכשהו. רגע, בעצם, אני לא בטוחה בכלום.

היא נמרחת עליו, היא מתיישבת קרוב אליו וצוחקת בצחוק אסתמתי (שתחנק) מהבדיחות שלו. היא שולחת אליי מבטים שאומרים (לפחות לי) 'את כלום, את אפס', שהיא לידו. מנצחים, בטוחים בעצמם.

ביקשתי מחיפ שתברר אם היא דלוקה עליו. פחות מיומיים לקח לה להוציא ש-

א. כן.

ב. בינתיים אין ביניהם כלום, אבל היא סומכת על משהו.

מאיפה כל הבטחון הזה, אלוהים? הילדה בטוחה שהיא אמא אדמה (עטורת הניטים, אבל שיהיה) שהיא בטוחה שבינתיים אין כלום?

עוד נפש פועלת דול- גם בכיתה שלנו, גם הייתי קרובה אליה פעם. היום כבר, לעזאזל, לא נשאר לי על מי לסמוך.

יומיים אחרי שנדהמתי מהעובדה שהילדה דלוקה עליו ובטוחה שהכל יהיה בסדר, יום אחרי שחיפ דיברה על זה עם דול, תוהות לעצמם מה אפשר למצוא בילד המכוער הזה (דוגרי, הוא מכוער) אליה אומרת שלא- היא לא נדלקה עליו. מה פתאום. חיפ פירשה את זה לא נכון.

עד כאן הגיוני, בטח חשבה שחיפ תספר לי או משהו. זה לא שינה שום עובדה, כי היא המשיכה להמרח עליו כמו נוטלה ביום חם (לעזאזל, פברואר עכשיו).

ואז אתמול, שיחת טלפון.

יש סיכוי, חיפ אומרת, ואפילו מאוד גדול-שהיא בכלל לא אוהבת אותו, אין לה שום דבר אליו. יש סיכוי, לפי מה שהבנתי, שכל הדברים האלו שהיא עושה זה רק מתוך משחק, והיא רק רוצה לראות איך לעזאזל אני מגיבה.

יום אחד, אתם קמים בבוקר, אתם מתנהגים כרגיל, הכל טוב. ואז אומרים לכם- נכון ליד השירותים? איפה שיש עציץ? יש שם מצלמה נסתרת, ורואים את כל מה שאתם עושים. עכשיו, תתנהגו כרגיל.

איך לעזאזל אפשר?!

אני קמה בבוקר, על השעה הראשונה (או השניה) ביום הלא נגמר הזה הם נכנסת לכיתה, מדברת עם ההומו. אני אוכלת לי את הלב, פתאום אני קולטת את דול מסתכלת עלי בחיוך.

ובהפסקה, דול ואליה מסתכלות עלי ומצחקקות.

ובשלישי אני לא יכולה שלא לשמוע את הקולות צחוק שעולים מאחורי, שלה ושלו, ושל עוד אחת. אחת שלרגע אחד בשבוע שעבר, כבר רציתי לספר לה כמה אני שונאת את אליה, ועכשיו אני בטוחה שגם היא איכשהו איתן.

ורואים איזה סרט, בשיעור האחרון, והיא מתיישבת לידו-כל החבורה.

וצוחקות לי מאחורי הגב. ומסתכלות, בודקות לראות-איך לעזאזל אני מגיבה?

נפלת חזק
ותודה שאתה בכלל לא שולט בחיים שלך
משותק
רגשני מנותק תודה שנפלת חזק

לעזאזל, אין לי מושג כבר מה יותר קורה פה. מה נכון, ומה לא. מי להאמין.

אני צריכה תיאוריה. משהו להאחז בו. מן "למה" כזה.

כל כך הרבה שאלות, ואף אחת מהם לא הגיונית במיוחד.

אם היא לא אוהבת אותו, והיא באמת רוצה רק לשחק בי-אז למה? מה האינטרס שלה? היא רוצה להציג אותי כמגוחכת בחברת אנשים מסוימים? אותה כשווה יותר? איזה חברה בדיוק?

רוצה להעלות לעצמה את האגו?

ולמה לה לשחק בי, מה-משעמם לה? קשה לה? היא תרצה, אני אקנה לה דמקה- רק שתעזוב אותי.

ואולי היא כן אוהבת אותו וכל העניין הזה זה רק להרחיק אותי. וזה מצליח, אני מחזיקה את עצמי (כלכך חזק) כדי לא להסתכל עליו בשיעורים, כי אני יודעת שמישהו עוקב אחרי הצעדים שלי.

והוא גם, איכשהו, מתרחק ממני. אולי היא אמרה לו? הוכיחה לו שאני דלוקה עליו? צחקה עלי איתו בסתר? אולי הוא בכלל נמצא בכל העניין הזה?

ואיך דול מתקשרת להכל?

למה היא אמרה לחיפ את הדברים האלו? כדי שהיא תעזוב אותה? כדי שאני אעזוב אותה?

הן כנראה יודעות. שחיפ אמרה לי.

והן רוצות שאני אפסיק לחשוד בהן?

אז למה הן אמרו לה שהן בודקות אותי? הן הרי יודעות שהיא תגיד לי. ואולי זו היתה המטרה שלהן?

שלה? של מי?

ואולי כל זה רק נכנס בתוך המשחק שלהן? אולי זה משהו שיכניס חיים לכל העסק?

הן אמרו לה, שתגיד לי, ועכשיו הן רואות-אולי רק היא- אותי מבועתת, אחוזת פארנויה.

לא יודעת מה לעשות, על מי להסתכל, על מי לסמוך. בטחון עצמי מעורער.

וצוחקות.

אני לא יודעת מה אני עושה עכשיו. אני צריכה להתרחק מהן, אבל כמה אפשר? הן איתי בכיתה.

אני גם צריכה לדבר עם אליה. לשאול אותה מה לעזאזל היא רוצה ממני. מה האינטרס שלה בכל הסיפור.

אבל אני לא טיפשה. היא בטח תכחיש את קיומו של סיפור כלשהו, על מה אני מדברת בכלל.

"הלכתי לאיבוד"

"מה קרה?.."

"אל תצחק עלי"

"נו?"

"עוקבים אחרי."

"מה? מי?"

"זה לא משנה, רק משנה שמישהו, מישהם- עוקבים אחרי. בודקים כל תנועה שלי, מסתכלים על כל תגובה שאני עושה.האח הגדול, עינו פקוחה."

"כן, בטח. למה שמישהו לעזאזל ירצה לעקוב אחרייך?"

לעזאזל, למה באמת?