לשניה אחת, בגן הציבורי בדרך הביתה.

ריח מלוח, חמים, רחוק..

ואז זה נעלם. המשכתי הביתה.

[עוד יום נוראי שלא נגמר. כמו כל יום בשבוע האחרון. מקווה שזה ייגמר עם תום השבוע, ושזה רק 5 ימים בסופו של דבר. מקווה שהכל יסתדר.]

מחר מבחן בלשון. בימים כתיקונם זה היה סיבה למסיבה.

עכשיו לא. אין לי כוח.

אני פרופולרית. כבר שבוע, בדיוק.

ואם מדברים על שבוע, אז היום לפני שבוע הלכתי ואמרתי לו. הכל. הרוב.

אבל לא מדברים על זה.