סוף סוף עבר.

מה היה לי בחודש הזה? שנאתי, אהבתי, בכיתי, צחקתי, סיפרתי, נתתי את רובי.

הייתי מאושרת, הייתי לא, הייתי מפוחדת, הייתי יותר אמיצה ממה שידעתי שיכולתי להיות.

מה היה?

שביתה, תעודות, 4 מבחנים (מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה, לשון) 4 ציונים (82, 89, 95, 97), תעודות, אסיפת הורים, ימים קשים, ימים קלים, ימי הולדת, מבטים, 1984 בלייב, פראנויות, וידויים וגם לב שבור. אחד. אולי עכשיו יש שם שניים.

עוד חודש מהחיים שלי. 29 יום, כולה, מה אני מתרגשת?

ושוב פעם מרץ, בפעם ה16 בחיים שלי, אני חושבת.

ואחריו ימי אפריל חמימים, ופסח, ואז מאי-יוני, ומתחילים כבר להרגיש את השנה נגמרת.

ובגרויות. ראשונות. היסטוריה ולשון, כלכך מפחדת.

ואז החופש, יולי ואוגוסט חמים, להזרק בגנים, לצחוק משטויות, לנטוף זיעה ולקוות לחורף. ואז מגיעה לי"א, לכיתה המוכרת מסתבר, עם מקצועות חדשים, ורמה אחרת, ובלי זמן פנוי. ופולין.

ושוב- ספטמבר, אוקטובר. מתחיל להתקרר. נובמבר וגשמיו בני התמותה, דצמבר המתוק, החדש, המפתיע. ינואר פברואר- כבר חורף. לא שמנו לב?

ושוב מרץ. הפעם יהיה ה17. והחיים עוברים כלכך מהר.

And then one day you find ten years have got behing you
No one told you when to run, you missed the starting gun

ושוב קיץ, ושוב חורף, ושוב חם וקר, ועוד אובססיה חדשה שתמריץ לי את הלב, תקדים את המוות שלי בכמה דפיקות. ועוד דמעות של אכזבה, של פספוס. ואני גודלת, ומתפתחת, ומשתנה. והחיים נשארים אותו דבר, והזמן לא עוצר לרגע.

הזמן הזה, זה משהו. כשהוא רוצה הוא יעבור הכי לאט בעולם, יתמתח יעייף את שרירינו, ודווקא השניות הטובות שלנו יחלפו לפני שהספקנו לאחוז בהן, להנות מהן עוד שניה אחת.

יוכיח לך שוב ושוב שלא משנה כמה תרצה, הוא מעליך. הוא יותר חזק ממך. הזמן.

אם הוא ירצה לזחול, אם ירוץ-אבל לעולם לא תוכל לעצור אותו.

מפחדת. מפחדת כלכך.

ימים קשים עוברים פה. חמים, חונקים. מוציאים בי כל טיפת אנרגיה. אין לי כוח, רוצה לחזור לישון שנת חורף מתוקה. לא להתעורר למציאות. לא היום, קשה.

בכיתה א' למדנו משהו, על העונות. יש קיץ שחם, וחורף שקר, ועונות מעבר שלא סגורות על עצמן.

מרץ-אפריל-מאי, זה אביב. יוני-יולי-אוגוסט קיץ. ספטמבר-אוקטובר-נובמבר סתיו. וחורף.

דצמבר-ינואר-פברואר.

ולעזאזל, זה היה אחד מהחורפים הטובים בחיים שלי.

רקוויאם לחורף, כבר אמרתי. הזמן ניצח גם אותך. גשמים, סערות, ברקים, רעמים, קור שחודר מבעד לבגדים, שלוליות, כבישים רטובים, אולי זורמים-את הכל הבאת בחייך. אבל זהו, נגמר, עכשיו ליל מנוחה.

היה נחמד, טוב שבאת. ועכשיו שַן, אל תדאג. יבוא מישהו אחר במקומך.

לא אתה, לא משהו דומה. חורף אחר. אבל יבוא. לעזאזל.

הזמן עוד יקבור את כולנו.