פורים היום. איזה כיף.

מתעוררת, מתרחצת, מסתרקת, מתלבשת. ג'ינס וחולצה קצרה. פה שם, טלפונים, לצחצח שיניים. יוצאת לרגע מהבית, הולכת רחוב וחצי (בקטנה, זה יישוב). בלי נעליים, כיף לי ככה. ממהרת.

רואה אותו, בדיוק יוצא מהבית.

מה ככה?

בסדר, איתך?

זה ה..?

קוקיות, כן.

לאןאתההולך?

תחנה. כואב לי בקוקיות, איך אתן יכולות לסבול את זה?

ראית אותי פעם עם דבר כזה?

הולכים קצת ביחד. מתפצלים.

הולכת לחיפ. לוקחת מכנס, צמידים ונעל. בשביל התחפושת, נו.

היא יושבת על המיטה ומסתכלת על עצמה במראה.

"בואנה, אני ממש מפחידה"

פה שם, ככה, כן-הולכת חוזרת הביתה. נורא מהר, חורקת את הרגליים היחפות ברצפה.

חוזרת, מחליפה בגדים, מסדרת את הכל. דווקא יצא נחמד.

אמא מחכה בחוץ, את ההסעה פספסתי מזמן.

נדלג נדלג נדלג, זה כלכך לא מעניין.

למה התחפשתי?

השנה דווקא יצא מקורי. מאוד מקווה לא לכתוב ואז מישהו שיקרא יהרהר לעצמו שזה מוכר, ויבין שזו אני. אבל שיהיה.

רציתי לקחת כמה שיותר פרטי לבוש שמזוהים עם סטראוטיפים מסוימים, ונורא בהקצנה. פריק, ערס, פרחה,חנון-כיתה ו' כזה, אבל גרסא מתקדמת. ומפה. ומשקפת. ושלט עם הכיתוב 'יצאתי לחפש את עצמי, תכף אשוב'.

[מוכר? אז כה, זו אני. לכו זדיינו]

חולצה קצרה, נורמלית לגמרי. עד כאן הכל בסדר.

אבל עם באגיז צבאי שלושתרבעי, מקושט בסטיקרי 'שלום עכשיו', רגל אחת יחפה עם צמיד, שניה מעוטרת בגרב עד הברך ו-ואנס שגנבתי מחיפ (נו, הנעל), שלייקס מאבא (אחד הדברים הכי נחמדים שלבשתי), צמיד ניטים או משהו, שרשרת חי (אבל אמרו לי שזה חי של פריקים. שיהיה), בד תחרה שחור שקשרתי לצוואר, טבעת פרחות (עיגול שמודבק אליו גוש שיער כחול, או משהו), עפרון (או מזלג) בשיער, פרח (גמכן בשיער), אוזניות דיסקמן שלא מחוברת לכלום, תיק פרחות (שפרחה אחת עברה לידי ואמרה לי שיש לה כזה) וזהו בערך.

אה, ומפה ומשקפת וכאלו. והשלט, כמובן.

התכנון היה אחלה. בפועל נראיתי כמו סקייטרית מתלהבת, שמאלנית משהו. כן, היו בטוחים שהתחפשתי לשמאלנית מסריחה, ואת זה אני במילא עושה כל השנה בלי קשר לפורים.

והמפה והמשקפת היו בתיק (את המשקפת שברתי נראה לי, שזרקתי על אליה. הכלבה עצבנה אותי, ממש, נו), והשלט כל הזמן התהפך. (אוי, צילמו אותי לאתר של הבית ספר, ואני די בטוחה שהשלט היה אז הפוך. אופס?)

אבל בכלליות יצא נחמד.

פורים נורא קצר. קיבלתי שני משלוחי מנות, הרוב נמס. ואכלתי ארטיק. ונחנקתי ממנו.

היה כיף, באמת שהיה כיף.

"אני יודעת שאת בטח לא רוצה לשמוע את זה, אבל הוא כל הזמן מסתכל עליך"

ואני יודעת שאני בטח לא רוצה להגיד את זה בקול, אבל אני חושבת שהיא צדקה. הוא באמת.. שלח מבטים.

אבל מצד שני, את זה גם ראיתי אותו עושה הרבה לפני, ואז גיליתי שזה סתם היה בראש שלי. כיף כיף כיף.

הומו. הומו אידיוט.

חוצמזה:

אחריצוריים: צריכה לארגן את הפורימון בישוב שלי.

ערב: ראלף. יהיה נחמד. (הוא התחפש להיטלר. סתם לא, לצ'ארלי צ'פלין, אבל היטלר היה הרבה יותר מתאים לו)

מחר: פורימון. וגם אמורה להיות לי פגישה עם הפסיכולוגית. אחד מהם יצטרך להתבטל.

ראשון: נורא מקווה שתל-אביב, אבל דיברתי עם אבא-וזה כנראה לא. סעמקעמעמוק. ובערב א"ש לילה, עם חניכים. לא רוצה L

שני: קצת חופש. מותר?

ואז ברביעי מבחן בסוציולוגיה. כיף כיף כיף.

פורים שמח לכולם.

ולא יודעת אם שכחתי להגיד אבל היה ממש ממש כיף, היום. אפילו שהיה קצר בטירוף, אבל חפיף.

נראה לי זה הפורים הראשון שנהניתי בו.

אף אחד לא רוצה סטיקר 'שלום עכשיו'? מאה אחוז?