ואולי הכי ישנה מהממשיות שהיו לי.

ומובנת.

זו היתה החשיפה הכי מלאה וההתמסרות הכי פתטית.

ממש התמסרתי, לגוף שלא רוצה בי.

אבל זה לא כאב. רק טעם מר בפה.

אולי מחר יצרוב.

(כמה שיש לי להגיד ואולי עדיף להשאיר את הלילה הרחק במחוזותיו של פרויד.בכלל רציתי לישון. אני תוהה אם אי פעם מישהו ירצה בי, אם אני עד כדי כך גרועה)