צל חיוור, על פניה מתגלה מסתתר
היא רגועה, כשסוסים רצים לה בדם
קצה חיוך, היא רוצה רק לשקוע נמוך
אל הפנינים, שזורחות על קרקע הים

התקרה שם כחולה, וכחולים הקירות
גם הים הוא מראה, שמראה מה היה
יכול להיות

בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה
בעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגיל
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאן

[יזהר אשדות- במרחק נגיעה מכאן]