איזה משעשע זה אם מישהו נדלק על מישהי שהוא רואה ברחוב, רוצה להתחיל איתה. שואל אותה 'סליחה, מה השעה?' ואז מסתבר שהיא הנקבה של 155 והיא עונה לו בקול הכי רובוטי ומתכתי שאפשר 'השעה שבע חמישים ואחת'.

[לא כזה מצחיק, אבל משעשע. בכלל, משעשע אם מישהו ידלק עליה. היא נראית לי יותר מהסוג הזקן והרובוטי]

[הנהלת הבלוג מתנצלת בפני הקרובים והמכרים של זאתי מ155. אין לי משהו רע נגדה, אני סתם נאצית. היידה סטאלין!]

ומחר מבחן במתמטיקה. הו בוי.

אז התחלתי להתכונן לראשונה היום ב..חמש. ובחמש וחצי הלכתי לישיבה, וחזרתי בשבע. והתכוננתי עד עשר.

ועשיתי קצת גאומטריה, ובכלל לא אלגברה. לא נגיעה קלה אפילו.

אני אצטרך להתחיל להתכונן מחר. איזה שעה לפני המבחן.

האח הידד לי.

[מי נתן לי להיות ב4, מי.]

אבל התכוננתי די מאסיבי לגאומטריה. חזרתי לי הביתה, ראיתי כיכר עם חצים ותיארתי לעצמי שהם בטח חצי מהעץ, כי זווית היקפית היא חצי מהמרכזית. וגם, אם זה לא מספיק, שתכננתי פעולה לפסח, ורצינו לעשות להם פיצות על טבון שאלתי 'מה? כמו משיק?'.

אח"כ הפסקתי לחשוב.

יאללה, לישון. יש לי הספק של 8 שעות שינה ביומיים האחרונים, אני לא חושבת שזה בריא. אני רואה מטושטש מרוב עייפות. אתמול נתקעתי בעץ, ואמרתי לו 'סליחה'. [אבל גם את זה אני עושה בכל מקרה כל הזמן]

היום ראינו משהו זוהר בשמיים. אמרו שזה כוכב, או מטוס. אבל זה היה זוהר מידי ואיטי מידי בשביל אחד.

'בואנה, את חיה בסרט. קוראים לו אי.טי.'

לימודים הורגים אותי, זה לא אנושי. וחופש פסח לא עוזר, אני במילא עמוסה [טיול צעירה.יומיים חופש. טיולבוגרת.סדרפסח.בומבמלה.יומיים חופש, נגמר. לא אנושי.]

אמא אמרה שבטח אני שוב אקבל ציון נוראי, משהו יותר שואתי מאדולף. משהו כמו 80, חסוחלילהטפוטפוטפו-מי שם?

ובמקרה כזה כבר עדיף לי לרדת לשלוש יחידות, ואז היא כבר יודעת מה יבוא. כןכן, זה מתחיל ב80 בארבע, ואז יורדים לשלוש, ואז הולכים ללמוד באקסטרני, ואם אנחנו כבר פה-אז למה ללמוד? למה בגרות? היא מכירה היפים (!) כמוני, וכולם בסופו של דבר גומרים ככה. בלי בגרות, בלי השכלה. רק פרחים.

כן אמא, מחר אני לא הולכת לבית ספר. אני הולכת לתל אביב. לקנות סמים, ואולי לעשות הפלה כי נמאס לי מהתינוק, אני משמינה בגללו. אבל לא משהו יקר מידי, שופרסל-לא רציני.

'לא מפגרת', היא עונה לי 'זה לא היפים. היפים סתם מלטפים פרחים, לא קונים סמים'

מסקנות מהקטע האחרון:

א. מסתבר שאין גבול לטמטום, לא קו ירוק, לא גבולות 67. זה אינסופי, כמו הקאמבקים של משפחת פיק.

ב. אני היפית. מסתבר. בואו נרקוד ונאכל בננות.

בהצלחה לי,