לפעמים צוחקת ככה סתם
היא פשוט כזאת נועה של הים
גם כשהיא ביחד היא תמיד לבד
נועה של עצמה ושל אף אחד
בואי הנה נועה נשב על החול
הצדפים ורודים והים גדול
מסביב שמיים ועולם
ובאמצע נועה של הים
נעלמה יומיים מי ראה
איפה היא צודקת? ומתי טועה?
היא בקצה המזח אין מה לעשות
כשעד כלות האופק לא רואים ספינות
השיער שלה מתנופף ברוח
יש לה בשקית ספר ותפוח
יש לה נטיה בלי סיבה לסבול
נועה של שמיים נועה בכחול
והגלים יורדים עולים ועננים כתומים סגולים
והשקיעה כל כך כחולה - אפשר לטבוע
ולא לשמוע שיר על נועה
לפעמים צוחקת ככה סתם
היא פשוט כזאת נועה של הים
אתמול היה לי רגע כזה, שפתאום הזכיר לי את השיר. ובכלל, בזמן האחרון הרבה מזכיר לי אותו. הוא סתוי אביבי כזה, כנראה.
השמש יורדת, עגולה ונשרפת. עננים ורודים, ברושים חסרי צבע אבל מלאי מקום. איך אפשר לא לחשוב עליו?
יושבת על סלע, מסתכלת לשקיעה. אוכלת חוביזות שקטפתי לפני שנייה, מקלפת, מטעמי הטבע. רוח קרירה, מתחיל להחשיך, שרה אותו חרש.
ואז מדברת על השיר עם הקומונרית שלי.
את יודעת, אומרת לי. מתאים לך השיר. את די נועה כזאת, נועה של הים.
עשתה לי את הרגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
