כלכך מהר, שזה מפחיד.

עוד מעט גם יעברו שנה, ושנתיים. אולי אז כבר לא יהיה לי אכפת.

לנעוץ באפלה עיניים משוועות,
לפרוש אל החלל ידי געגועים,
ואוזן להטות לקול רישרוש העלים,
ולפלל לנס, וליחל לאות

ושבע להיוואש ושבע להאמין
בנחמת סודות, בגמול קרוב וער,
לצלול בשכחה ופתע להתנער
ולקלל הדין, ולקבל הדין

ולבקש מקלט בחיק צלמי עבר,
במגעם חומל, במגעם טהור,
לרעוד מבכי כבוש, ועד היום יאור
לשכור ממרי הכאב וממתקי הזר

[רחל-ציפיה]