Then she'd shout down the line
tell me she's got no more time
Cause she's a Supergirl and
Supergirls don't cry

Then she'd scream in my face
tell me to leave, leave this place
Cause she's a Supergirl and
Super girls just fly


היום התמוטטתי לרגע. לא נפשית, פיזית. פתאום, בין 2-4, אני מרגישה שאין לי כוח יותר. שאני לא מסוגלת להחזיק את עצמי.
נפלתי על הרצפה, במן ישיבה כזאת. זה נורמלי, אל תדאגו, אני לא מהמתעלפים, די להסתכל לכאן.

פתאום הרגשתי עייפה. מותשת.
שאני לא יכולה לעמוד בזה יותר.
אני חייבת,
שינה.



אבל לא, דברים צריכים להעשות.
צריך להיות עכשיו בקן, ועדיין לא אכלתי צהריים.
ועדיין לא פסלתי דברים.
ועדיין לא מצאתי את הרגשות שהחבאתי במסתור לפני חודשיים. חודשיים בדיוק.
ואולי יום.

ואני מצטערת שאני לא כמו כולם.
ולא מחבקת.
ולא מתפרקת.
ולא בוכה.