הכלב שלי, אמסטף קטנטן וממושמע, נשך חניך שלי. בזמן פעולה, שאני העברתי.

ועכשיו? המשפחה ממציאה דברים, ומדברים על לתבוע. וההורים משתגעים, ואני משתגעת, ואני בוכה, עם דמעות, עם מלמולים לא מובנים, והם צועקים.

ו.. הדבר האחר. הדבר שמעולם לא אמרתי, הזכרתי, הדבר שאני לא רוצה לדבר עליו. אי פעם. זה חוזר.

וזה כואב. וזה שורף. ואני מתכווצת ורועדת. וצורחת. ובוכה.

השתגעתי. השתגעתי.

ה ש ת  גע ת        י    . .  .

אני לא יכולה ככה יותר. אני חייבת לצאת מהבית הזה.

זה לא אפשרי להשאר פה, אני לא אשרוד.

אני חייבת לברוח.