"רציתי להראות לך משהו קטן שחיברתי.

לפני... 30 שנה?

היא כל כך יפה

זה צובט בלב שלך

אך בכאב עצום.

היא לא מבינה

שאני רוצה אותה,

לא אומרת לי כלום.

בגינה תשב

עם הטבע להתערבב,

היא והשושנים.

שתי מילים אולי

הגדר מאחורי.

אין לי אומץ מתאים.

 כל השבוע חלון פתוח

כוכבים מעל ולב מתמוטט.

הייתי נותן לה שק של סנטימנטים

אך אני מתבייש לתת.

זה קורה רבות

גם במשפחות טובות,

ילד אוהב אישה.

היא בסוף תרגיש

שאני עומד בכביש

ותפנה את ראשה.

כל השבוע חלון פתוח

כוכבים מעל ולב מתמוטט.

הייתי נותן לה שק של סנטימנטים

אך אני מתבייש לתת.

כבר שנה חלפה

את הבית היא עזבה,

לאן זאת לא אדע.

וקשה יותר למלא את החסר,

רק נותרה שושנה.

כל השבוע חלון פתוח

כוכבים מעל ולב מתמוטט.

הייתי נותן לה שק של סנטימנטים

אך חיכיתי יותר מדי."

והלוואי ויכולתי להחזיר לו בשיר, להחזיר לו בשורות מולחנות או לא מולחנות, אבל אבדתי מלמצוא. שום שיר שמתאר את ההרגשה שלי כרגע.

מה כבר אפשר להגיד, מה.

And you want to travel with her,
And you want to travel blind,
And you know she will trust you,
For you've touched her perfect body with your mind.

אבל אתה לא יודע כלום. לא רוצה לפחות.

לעזאזל.