"...חשבתי על כמה דברים:

מילים לא יכולות לתאר אדם באמת, כי האדם הוא דינאמי ומשתנה והמילים חוקקות אותו לנצח באותה נקודה.

אדם מתואר ברגשות, במחשבות, במחוות, במעשים, בחייו, במותו, בהשפעותיו על הסביבה שלא אמפירית כלל.

אז להפסיק לקרוא למילים שיתארו אותי ויספרו עלי ולהתחיל לעשות, לחיות.

להשפיע על הסביבה. את אנושית, ואני יכולה למות כל רגע, ורגע אחד זה יקרה.

אין תועלת בלשבת ולחכות למילים הנכונות או לגרד את עצמי שהאותיות התבלבלו או שיכולתי לבחור מילה יותר טובה או דרך אחרת-

הזמן קצר והמילים מעטות מידי, והן חייבות להשאר כאלו ליד המעשים.

המלאכה מרובה (עלי והגשימי?)."

14/3/05, מהיומן הפרטי שלי.