או שאני יפה, או שלא.

זה לא הולך ככה.

אי אפשר לגדול 17 שנה במציאות מסוימת, פתאום לקבל מבטים משתאים 3 חודשים, ואז שוב את הצחקוקים האלו בעיניים של אחרים, ושוב פנים שלא מסתדרות על פי שום קנה מידה נורמלי, ושוב לקום בבוקר ולראות מפלצת.

אז תחליטו- אני יפה או חיה?

לא, אבל עכשיו.

אוף, לא בא לי לחזור להיות מכוערת שוב.

וזה מה זה לא רק עניין של הקרנה.

פתטית.