אני יושבת ברחוב והם קוראים לי מכוערת. ואז אני מדברת שטויות.

ומשחקת אותה, ועולם.

ואז אני טובלת ברחמים עצמיים, רגל אחת, בוהן, קצת קריר, מריר, טובעת.

טובעת ברחמים עצמיים.

סרט, בובה נתלית, בובה תולה, בובה מתה, אין בובה.

אין ילדה.

אין צבעים.

רק את.

רק את.

רק את.

ועכשיו לישון, למה את לא ישנה כבר, סעמק.

צריך לקום עוד 6 שעות, אולי פחות, אולי פחות.

למה את האמא של כולם, סעמק. די להשתלט.

על עצמך אין לך שליטה.

אין לך כלום.

אין לך כלום.

רק את.

מחר אני אגמור לסדר את החדר.

אני חייבת.

מבטיחה.

אולי מחרתיים.