"הלו?"

"היי, גרייס, מה נשמע?"

"אה.. בסדר.."

?.

"לא, סתם, פשוט הלכתי פה ברחוב וחשבתי עליך.."

"אהא.."

"אה, אני מפריע או משהו? את עסוקה?"

"אה.. בעצם, כן, די"

"אה"

"אני.. אה.. אתקשר אליך מחר?"

"אממ, בסדר"

"ביי"

"הלו?"

"היי"

"אני מפריעה?"

"לא, לא מה פתאום"

"אה, כן. רצית משהו?"

"לא, כבר אמרתי לך. סתם, הלכתי פה ברחוב וחשבתי עליך, ורציתי לדבר איתך.."

"אלף.."

"מה, לא בסדר?"

"אני לא יודעת"

"למה לא?"

"כי.. נו, אלף. פשוט חשבתי ש-"

"מה?"

"שניתקנו קשר"

"את ניתקת את הקשר שהיה לנו, ואני לא מבין מה לא בסדר בלדבר"

"שניתקנו כל קשר"

שתיקה.

"אה"

"זה מה שחשבתי לפחות. אני לא יודעת, אלף, ממש מוזר לי לדבר איתך עכשיו."

"למה מוזר?"

"כי נפרדנו, ו.. אני לא יודעת. אני פשוט לא יודעת כלום. קשה לי לדבר איתך בימים האחרונים, קשה לי. ואתה רוצה שנפגש, וזה לא הולך, וזה שוב מזכיר לי את פעם, ואני לא.."

"לא יודעת, זה פשוט מוזר"

"גרייס, אני מתגייס חודש הבא"

"מה?"

"כן. חשבתי שחשוב שתדעי את זה"

"לא בנובמבר?"

"לא"

"אה. וואי.. אה.. טוב"

"כן. וידעתי שזה בערך מה שיקרה וזה מה שאמרתי לך לפני חודש, שמזה אני פוחד, כי ידעתי שתפגעי. שאני לא אהיה בבית, שלא נפגש, כי ידעתי שאת צריכה את זה"

"זה לא קשור. זה הדיבור איתך, זה.. זה לא זה, לא משנה. עזוב, אני במצברוח לא משהו בימים האחרונים"

"מה קרה?"

"כלום, לא משהו רציני. אתה מכיר אותי, נו. אולי בעצם לא. עזוב, סתם מצברוח. זה יעבור. נראה לי"

"את עושה היום משהו?"

"נראה, אולי.."

"תצאי"

"לא יודעת אם בא לי. אני די עייפה"

"תצאי. זה חשוב"

"נראה. לא נראה לי שאני אהנה אבל.."

"למה שלא תהני?"

"כי..."

"לאלאלא! אני מכיר אותך ואני יודע מה תעשי עכשיו, תתחילי למצוא איזה אלף סיבות ללמה לא תהני!"

צוחקת קצת.

"לא נכון! זה לא קשור בכלל"

"אז תהני?"

"אני אנסה"

"לא, תבטיחי לי שתהני. או לפחות שתשתדלי"

"אני אנסה, נו" מחייכת.

"לא, תהני. טוב, תנסי"

"טוב"

"ואל תדאגי, אנחנו נפגש"

"אני לא רואה מתי אבל בסדר.."

"ביי גרייס. ו.."

"ממ?"

"תרגישי טוב"

"טוב"

ומנתקים, וזה בכלל לא מה שהיה שם, רק רסיסי שיחה, 11 דקות כמעט, על חשבוני, בוהו. (הגיע החשבון, 177 שקל, כנראה יחסם שוב)

ויושבת על המרפסת של פוסטי, ובוכה קצת (אבל ממש קצת, אבל ממש, עיניים נרטבות, וזהו), ומסתכלת אל הכביש ולאנשים שהולכים לבית כנסת ביום שישי בערב, ומרגישה את הרוח, ומרגישה יותר טוב.

ומנגבת דמעה סוררת מהעין, ומושכת באף, ונשימה אחרונה מהרוח, ונכנסת פנימה ומודיעה לפוסטי ושושה היקרות.

"תקשיבו, עוד שעתיים, לא אכפת לי דוקי לא דוקי, אני מארגנת חצי יומולדת!"

ואז שלוש שעות אחרכך משתכשכת עם חצאית בגן ומפזרת חיוכים, ומרגישה טוב, ומרגישה קלילה יותר, אפילו שנרדמת 3 פעמים על נדנדה, וספסל (מיוחד קצת, ועם המון זכרונות ונוסטלגיה, בעיקר ממנו), וכתף די נוחה.

ואפילו, פוגשת אנשים שמחשיבים את עצמם כחברים (אפילו שחלק לא הכרתי, אפילו שלא היו הרבה, אפילו שחלק לא יכלו להגיע, אפילו אפילו אפילו), או שסתם באו, ואומרים לי שלוש או שניים (או חצי?), ואפילו עושה משהו מרגש כמעט כמו לשבת על מנוע של מכונית נוסעת (חצי מטר ובמהירות של חצי קמ"ש לשעה, אבל חפיף, היה כיף).

יותר טוב.

(עכשיו טוב? אע, לא בטוח. מחר שוב מדריכים ושוב קבוצה קשה ושוב שונאים אותי, אבל דיברתי עם סנוו, מן תסכולים, הוצאתי הרבה ממה שאניח מרגישה והחלטנו על ישיבת צוות כל סוף יום פעילות בשלושת שבועות הקרובים. וקמים עוד 6 שעות, ואז, יאללה, לונה פארק! חניכים, אוח. לילה טוב)